למה אנחנו חוזרים תמיד על אותן טעויות ואיך פותרים את זה?

האופטימיים שבנינו נוהגים להגיד שצריך לברך על טעויות, כי כל טעות שאנחנו עושים היא בסך הכול שיעור לחיים, שאנחנו יכולים ללמוד ממנו ולהתפתח. כל זה עובר מצוין בספרים ובסרטים, אבל בחיים עצמם, בחוויה האנושית האמיתית, רובנו מוצאים את עצמנו חוזרים שוב ושוב על אותן הטעויות שמלוות אותנו במקרים מסוימים עוד מהשנים הראשונות לחיינו.

במקרים רבים, אנחנו אף מודעים לעובדה שאנחנו מתנהלים בצורה הזאת, שאנחנו מקבלים החלטות שמזיקות לנו ובוחרים להתנהג בצורה שלא תקדם אותנו אלא רק תזיק יותר - ובכל זאת, משהו בתוכנו קורא לנו לעשות בדיוק את אותו הדבר, שיוביל לאותו הכאב ואותה האכזבה מעצמנו ומהסביבה.

הטעויות הנפוצות ביותר שאנחנו עושים קשורות בדפוסי התנהגות וקבלת החלטות שמלווים אותנו עוד מהילדות. זה יכול להיות כל דבר, מאיחורים סדרתיים, דרך התמכרויות שונות ועד לשיפוטיות מוגזמת ומריבות תכופות עם אנשים בלי סיבה מיוחדת, אלא כברירת מחדל.

כדי להבין למה זה קורה, כדאי קודם כל לקחת צעד אחורה ולהבין איך המוח שלנו נוטה לקבל החלטות בשגרה. מטבע הדברים, לא נצלול כאן לתוך המנגנונים הנוירולוגים המורכבים שפועלים במוח, אבל כן נסביר בקצרה שהמוח האנושי מעבד כמויות בלתי נתפסות של מידע בכל יום, אז כדי להתמודד עם המסה העצומה הזאת הוא למד לאורך האבולוציה לעשות "קיצורי דרך". לכן, רבים מהתהליכים שמתנהלים בו מתרחשים בצורה אוטומטית, תוך שהוא יוצר תבניות שעוזרות להתנהל באותה הצורה שכבר עבדה מצוין עד כה, באופן מודע יותר או פחות.

פרופסור דן אריאלי, מומחה ישראלי לפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית, כתב את ספרו המוכר בנושא, "לא רציונלי ולא במקרה", שמסביר איך המוח מקבל החלטות בצורה אוטומטית, גם אם הן לא באמת מועילות לנו או מיטיבות עם מצבנו. גם פרופ' פראגיה אגרוואל, בעצמה מומחית בעיבוד נתונים ובמדעי ההתנהגות, כתבה ספר עם מסר דומה בשם Sway: Unravelling Unconscious Bias. במאמר שכתבה למגזין The Conversation היא שופכת אור נוסף על הנושא המורכב הזה וגם מציעה דרך לצאת מהלופ המתסכל הזה.

הסביבה שלנו, בדרך כלל, נראית לנו שלווה, מוכרת ופשוטה, אבל בפועל, כולנו מוצפים כל הזמן באינספור גירויים, החלטות קטנות שאנחנו צריכים לקבל, משימות שאנחנו נדרשים לבצע, מחשבות, זיכרונות, שיחות עם אנשים ועוד אינספור דברים ש"מעמיסים על המוח". לכן, המוח כאמור מנסה להקל על עצמו ולסנן את רוב המידע אליו ולנקז אותו לתוך תהליכים אוטומטיים ומוכרים. לכן, המציאות כפי שאנחנו תופסים אותה היא לא באמת אובייקטיבית וגם כשאנחנו חושבים שאנחנו מקבלים החלטות שקולות והגיוניות, איך ננסח את זה בעדינות? זה לא תמיד מדויק.

כשאנחנו חוזרים על פעולות שוב ושוב, גם אם אנחנו יודעים שמדובר בטעויות, זה מכונה בספרות הפסיכולוגית כ"הטיית האישור". במילים פשוטות, הנטייה הטבעית שלנו היא לבצע פעולות ולקבל החלטות שמאשרות את האמונות הקיימות שלנו. כלומר, אם נרצה לדוגמה לאכול מגש של פיצה לבד, למרות שאנחנו יודעים שזה יגרום לנו להרגיש רע ולעלות במשקל, אנחנו בכל זאת נעשה את זה כי המוח שלנו מאמין ש"זה מי שאנחנו וככה אנחנו תמיד נהיה".

וזה מוביל אותנו לשאלת השאלות - האם באמת אפשר לשנות את המצב הזה או שכולנו נידונים מראש לחזור על אותן הטעויות שוב ושוב עד שנשתגע? במחקר מעניין שנערך בנושא, הצליחו להוכיח שאם אנשים חוו הצלחות בעבר, סביר להניח שהם יחזרו על ההתנהגויות המוצלחות האלו, אבל כשהם מודעים לכישלונות שלהם מהעבר, יש סיכוי נמוך יותר שהם יבטלו את דפוסי ההתנהגות שהובילו לכישלון והם צפויים, למרבה הצער, לחזור על אותן ההתנהגויות ההרסניות שוב ושוב.

הסיבה לכך היא שזיכרונות מכישלונות גורמים לנו להרגיש אכזבה, בושה ועוד מנעד של רגשות שליליים. באותו הרגע, המוח רוצה לחזור לפעולות שגורמות לנו להרגיש תחושות מוכרות, גם אם אנחנו יודעים שהן מזיקות. וככל שאנחנו חוזרים על טעויות שוב ושוב, אנחנו מעמיקים את הדפוסים הנוירולוגיים שקשורים בהם ורק מתקשים יותר לצאת מהם. זה מושג שמכונה בפסיכולוגיה כ"מסלול הטעות", והוא רק מחמיר יותר ויותר עם כל טעות שמובילה לאותה התוצאה.

החדשות הטובות הן שלמוח האנושי יש דרכים לעקוף את המנגנונים המזיקים שיצר לעצמו, באמצעות הגברת השליטה הקוגניטיבית. כמה מחקרים עדכניים שנערכו בשנים האחרונות מראים איך לעשות את זה בצורה שהיא לא מאוד מסובכת.

במחקרים האלו, זיהו שני אזורים במוח שכוללים את מה שהמומחים מגדירים כ"נוירונים לניטור שגיאות עצמיות". אלו אזורים שממוקמים בתוך קליפת המוח הקדמית ומהווים חלק מרצף מורכב של מנגנונים לעיבוד מידע מחדש. את האזורים האלו הם למדו בתקווה להבין טוב יותר מחלות כמו דמנציה ואלצהיימר, אך התובנות האלו מאפשרות גם להבין שניתן לחזק את האזורים האלו כדי לשפר את השליטה העצמית ולהימנע מהתנהגויות ופעולות שמזיקות לנו.

הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא פשוט להבין את הטעויות שלנו, להבין למה אנחנו עושים אותן ומה עומד מאחוריהן. נכון, זה לא תמיד דבר שקל לעשות לבד, אך טיפול רגשי וכלים לשיפור המודעות בהחלט יכולים לעזור בכך. ככל שנרגיש פחות בושה ואשמה בכל פעם שאנחנו טועים - ובמקום זאת נסתכל על הטעויות כהזדמנויות לצמיחה ולגדילה, כך סביר יותר שאולי נטעה עוד הרבה בהמשך - אך בכל פעם שנעשה זאת, ננסה להפיק מכך מידע חדש ולגבש צעדים פרקטיים שיעזרו להשתפר ולחדד את שיקול הדעת והשליטה העצמית בעתיד.