אמא טרייה, מתמודדת בתקופה שלאחר הלידה עם תקופת הסתגלות תובענית. מבחינה גופנית היא מתאוששת מהריון ולידה, וזקוקה לזמן החלמה. באותה העת, מוחה חשוף לאחר הלידה לצניחה הורמונאלית דרמטית שמקשה על יכולתו לווסת את עוצמת הרגשות. כל זאת, כששגרת החיים של האם מתאפיינת בכאוס מוחלט - אין יום או לילה. האם חיה תחת הפרעה מתמדת, כשבכל רגע היא עלולה להיקרא להאכיל, להחליף חיתול, או לשאת בכי מייסר מבלי לדעת איך להרגיע.
בעוד שבהריון הייתה האם תחת ליווי ומעקב, לאחר הלידה צרכיה, אינם עוד העיקר. עליה להתמסר לטיפול בתינוק חסר ישע, ללא קשר למצבה הנפשי או הפיזי. וכל זאת בבדידות יחסית, ללא קהילה עוטפת, וללא הדרכה ברורה.
לכן, אין זה מפתיע שאחת מחמש נשים שיולדות, יחוו מגוון של קשיים נפשיים מהותיים (חרדה, דיכאון, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית ועוד). התופעה הנפשית המורכבת קיבלה את השם (הקליט) "הפרעות חרדה ומצב רוח בתקופה הפרינטאלית (סובבות הריון ולידה)" .
מחשבות אובססיביות
אחד הדפוסים שפוגעים במידה ניכרת באיכות החיים של אימהות (בעיקר לאחר לידה ראשונה), הוא "מחשבות אובססיביות" שהן מחשבות מטרידות, חוזרות ונשנות, כדוגמת: "אולי אני אזרוק את הילד מהחלון בלילה כשהוא יבכה ולא אוכל לשלוט בעצמי", "אולי יחטפו אותו בגינה", "אולי הוא יטבע באמבטיה".
מחשבות הספק הללו שמחלחלות בראשה, אינן נחוות כמחשבות רגילות שבאות וחולפות. אופיין הטורדני גורם למחשבות להרגיש כמוחשיות, מציאותיות וכמעט נבואיות ולכן הן מאוד מבהילות. דפוס זה של דאגות מפני נזק שעלול לקרות לפעוט, הוא נפוץ מאוד. כ-85% מההורים חווים עלייה ניכרת נורמטיבית במחשבות הטורדניות לאחר הלידה.
קיים קו דק המבחין בין התגובות
קיים קו דק המבחין בין תגובות דאגה נורמטיביות לבין תגובות שמעוררות סבל ומקשות על האם לתפקד. בקרב נשים מסוימות, העוררות הרגשית תגבר ותלווה בהצפה בלתי פוסקת של מחשבות מטרידות אודות אסונות שעלולים לקרות לתינוק. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי כמחשבות מטרידות, כחזיונות קשים, או כתחושה תמידית ש"משהו מאוד לא בסדר עתיד לקרות". האם עצמה יכולה להבין כי התינוק בטוח וכי אין הגיון במחשבותיה, אך היא עדיין עלולה להיות מאוד מאוימת מן התוכן שלהן.
השחקנית ברוק שילדס יתםה בעבר כי "במהלך מה שהפך לאחת הנקודות האפלות בחיי, ישבתי אוחזת בתינוקת שלי ולא יכולתי להתחמק מהתמונה שלה עפה באוויר ופוגעת בקיר מולי.. הקיר הפך למשחק וידאו, ובו גופה הקטן היכה את המשטח והחליק מטה על הרצפה. נחרדתי, ולמרות שידעתי שלא אפגע בה, התמונה הרסה אותי".
אמהות שחוות חוויות אלו, מנסות להתגונן מפני האסונות העלולים לקרות. לשם כך, הן נוקטות בהתנהגויות שונות שמטרתן, לכאורה, לגונן על התינוק. במהלך ההיריון, הן יכולות לשטוף ידיים באופן תכוף, להגיע לבדיקות חוזרות במוקד הרפואי, להגביל את המזון שהן אוכלות או את מוצרי הקוסמטיקה שהן צורכות. לאחר הלידה, הן עלולות לוודא עם אנשי מקצוע שהטיפול בתינוק תקין וכי הוא מתפתח כראוי, לחפש מידע "מרגיע" בגוגל, לוודא שהתינוק נושם בלילה, להרחיק חפצים חדים מן הבית וכו.
"הייתי כל כך מוטרדת שהתינוק ידבק במשהו, כמעט יכולתי לראות את החיידקים על הידיים שלו כשידעתי שהן מלוכלכות. וכשאנשים היו באים, זה היה נהדר כי סוף סוף לא הייתי כל כך לבד, אבל הם היו מכניסים איתם לכלוך של הרחוב, ואז הייתי צריכה לנקות שוב מההתחלה.."
המחשבות המאיימות מקשות על האם לסמוך על עצמה, מחשש שהיא עצמה תזיק לילד. לכן, היא תשתדל שלא להישאר איתו לבד ותבקש מאנשים סביבה ללוות אותה לאורך היום, בפרט במהלך פעולות "מסוכנות" כגון אמבטיות או טיול בחוץ. לעיתים, האם המוטרדת תצמצם את מעורבותה בגידול הילד והיא תמנע מלהאכיל, לשחק, להחליף חיתול ותתקשה ליצור קשר מלא עם התינוק. צמצום זה משפיע לרעה על התפתחות הזהות האימהית - האם שאיננה מתנסה בתפקידיה השונים, לא חווה הצלחות שמחזקות את תחושת המסוגלות שלה, ומפקפקת בעצמה יותר ויותר: "מה זה אומר עלי שבזה אני עסוקה? אם ככה אני חושבת אז איזה מין אמא אני, לנשים אחרות אין מחשבות כאלה". לרוב, נשים מתביישות לספר על המחשבות האיומות לאנשים סביבן ויתרה מזאת הן מסרבות לשוחח על כך עם אנשי מקצוע, מפחד שמא יובנו שלא כהלכה ויתייגו אותן כמשוגעות / לא כשירות.
"הייתי טעונה, ערנית ברמות. כל הזמן היו לי מחשבות על להפיל אותו במורד המדרגות, להטביע אותו. את מגיעה לנקודה שבה אין לך מושג מי את אז את גם לא בוטחת בעצמך. את כבר לא מזהה את עצמך, כי האישה שחשבת שהכרת, בחיים לא הייתה חושבת כאלה מחשבות על הילד שלה".
תופעה רחבת מימדים
אנשי מקצוע רבים אינם מודעים לתופעה או למימדיה. רק בשנים האחרונות מתגלים האחוזים הגבוהים של הנשים הסובלות: בין 9% ל-14% מן היולדות חוות מופע קשה של טורדנות מחשבתית שמאובחן כהפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD). לכן, נשים המגיעות לרופאי משפחה, גניקולוגים ואף פסיכולוגים, לאו דווקא יאותרו כזקוקות לעזרה (אלא כאימהות דאגניות לכל היותר). בהעדר מודעות ציבורית לנושא, נשים רבות אינן מבינות מה קורה להן, מתקשות לשתף את סביבתן ולזכות בתמיכה, והן הופכות להיות מבודדות, מאוימות וחשות אשמה גדולה - על עצם האמא שהן.
הרצאות להעלאת המודעות חיוניים לבריאותן הנפשית של אימהות רבות. חברות הפורום למען נשים בהריון ואחרי לידה בהובלת ויצו, מזמינות את המתעניינות.ים להרצאות בנושא בשבוע המודעות לבריאות הנפש של אימהות. לכל ההרצאות: https://bit.ly/Mom_Nefesh
ענבר פריד צאיג וד"ר ענת קרמון פרסר הן חלק מן הצוות המוביל את "המרחב הנשי" - מרכז המתמחה בטיפול בנשים ומספק הכשרות והדרכות בתחום.