אם נתבונן בארבעת הבנים שבהגדה, מנקודת מבט של העוסקים בהנחייה משפחתית והורית, נוכל לזהות בהם - ארבעה דפוסים מכשילים בתקשורת המשפחתית. למעשה, ארבעתם שוכנים בתוך כל אחד מאתנו והם באים לידי ביטוי במצבים שונים, בעיקר בעת מריבה או קונפליקט, אך לא רק.
1. "חכם מה הוא אומר? מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם?..."
הטיפוס החכם ידוע בבקיאותו בתחומים רבים. הוא פשוט נולד כזה, ולמרות שידע הוא כוח - לא תמיד זה לטובה, בקונטקסט המשפחתי-חברתי. יתרה מכך, החכם הוא תמיד "יודע- כל", גם בנושאים שהוא לא מבין בהם.
בזמן מריבה הוא לא מבטא רגש, גם לא כעס, אלא מנתח הכל באופן שכלתני. מרבה להתפלסף סביב "חוקים ומשפטים" ומתקשה להתחבר לפן הרגשי.יתכן שהוא משתמש במנגנון הגנה שנועד להגן עליו מפני החרדה העלולה להתעורר בו אם לרגע לא ידע, או אם יידרש דווקא לרגש - ולא לידע, שתמיד מצוי בו, או לא. הבעיה היא שבהיעדר שיתוף רגשי אמיתי על מה שבאמת כואב, נוצרת תחושת ניכור וריחוק בין בני הזוג, בין הורים לילדיהם, בין הילדים - וגם מן המשפחה החוצה, לחברה וליחסים חברתיים. כולנו זקוקים לשיתוף ולשיח רגשי ולא רק שכלתני, ואם כולנו "חכמים" - זה הזמן להתאמן ולתרגל כזה, ואיפה אם לא - במשפחה.
2. "רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו..."
ה"רשע" הוא זה שהוציא את עצמו מהכלל ואינו לוקח אחריות על המצב. הוא זה שיגיד: "את/ה אשם/ה! אני לא עשיתי כלום! זה הכל בגללך!!" - הוא אף פעם לא אשם, אבל מרבה להטיח האשמות כלפי האחרים. הוא מרוכז בעצמו ובצרכיו ולא מודע כלל לצרכיו של האחר וכמובן שלהודות בטעות או לבקש סליחה זה מחוץ לתחום. יחד עם זאת, הוא פה איתנו, קורא את ההגדה ושואל שאלות.
בתקשורת מקרבת לא נחפש אשמים ולא ניגרר למאבקי כוח אלא נחשוב על פתרון שנותן מענה לצרכים של כל אחד מבני המשפחה. להורים תפקיד קריטי במודלינג ואימון של ילדיהם - בלקיחת אחריות, בסליחה, בפתרון קונפליקטים - שילווה אותם גם ביחסים שבתוך המשפחה, וגם מחוץ לה כמובן.
3. "תם מה הוא אומר? מה זאת?"
התם משחק אותה "תמים" ולא מבין מה רוצים ממנו. הוא יכול לראות מישהו מבני המשפחה מוצף רגשית, פגוע ואפילו בוכה, אבל הוא לא מצליח להבין או להתחבר למקור הכאב והקושי של האחר.
אולי הוא מתקשה לקרוא את "המפה החברתית". "מה בסך הכל עשיתי? אני לא מבין למה צריך להיעלב מזה כל כך?".
בתקשורת מקרבת נלמד להקשיב לאחר מתוך רצון אמיתי להבין את הרגשות והצרכים שלו. לא חייבים להזדהות איתו אבל כן לנסות ולהבין איך הדברים נראים דרך נקודת מבטו מתוך עמדה אמפטית. תקשורת מודעת היא המפתח למערכת יחסים בריאה ומצמיחה.
4. "ושאינו יודע לשאול? את פתח לו"
מה גורם לילד להימנע מלשאול? האם זה חוסר ביטחון עצמי? אולי פחד מביקורת ושיפוטיות? אולי הוא עצמו שיפוטי כלפי עצמו ולא יוכל לשאת ביקורת נוספת, או לא מאמין ביכולתו להשתלב?
הרבה פעמים אנו מצפים שהסובבים לנו וכמובן משפחתנו, בני זוג וילדים, יבינו אותנו ואת הצרכים שלנו ללא צורך במילים. "הם הרי יודעים שאני מגיעה עייפה אחרי יום עבודה". כמובן שציפייה כזאת מהווה סיבה נוספת ומוכרת היטב לכולנו, למריבות וכעסים במשפחה.
מרכיב מהותי ב"תקשורת מקרבת" הוא ללמוד להגיד מה אני מרגיש ומה אני צריך ורוצה. (כשהדגש הוא על ה"אני" ולא על ה"אתה" - בקשה ולא תלונה) - כך הרבה יותר קל גם לצד השני להבין אותנו להיענות לנו.
ומה עם הבן החמישי?
הבן החמישי אולי הוא זה שלא נזכר בהגדה. זה שבכלל לא מגיע לבקר בליל הסדר. הוא בהימנעות מוחלטת. אולי הוא לא מוצא את הכוחות לשבת עם כל המסובים יחד, אולי איבד את האומץ להתמודד עם המפגש החברתי שמאיים עליו.
אחוז גדול מאוד מבינינו מתמודדים עם קושי חברתי, לעתים אף חרדה חברתית, שמקורה לא פעם בהרבה מאד שיפוטיות שהופנתה כלפיהם, מסביבתם ומעצמם, ושיצרה תחושה עמוקה של חוסר מסוגלות חברתית וחוסר ביטחון המובילים להימנעות. יחד עם זאת, לכולנו, ובראש ובראשונה למשפחה, יש תפקיד משמעותי ביצירת מרחב מאפשר ובטוח, שיכיל את כולם ויחזק את תחושת המסוגלות - כדי שאף אחד מהארבעה המוזכרים, לא יהפוך לזה החמישי. זה שחרד ונמנע חברתית.
חפציבה ויניק (M.A), מנחת הורים, יועצת זוגית ומשפחתית ומטפלת התנהגותית-קוגנטיבית (CBT), סופרויז'ן מקצועי בתחום הדרכת הורים בעמותת רקפת, המתמחה בחרדה חברתית והימנעות