על פי ההערכות כיום אחד מכל 88 ילדים בישראל מאובחן על הרצף האוטיסטי. יש לשער כי כמעט אין אדם שלא מכיר אוטיסט בסביבתו. אבל האם בעצם אנחנו מבינים מה זה אוטיזם? כיצד זה בא לידי ביטוי והאם הם באמת שונים משאר האנשים? ממחקרים על אוטיזם ומדיווחים של אנשים אוטיסטים על עצמם אנחנו למדים כי אכן קיימים מאפיינים של חשיבה ייחודית בקרב ילדים ואנשים על הרצף האוטיסטי.
כדי שנבין יותר טוב ונוכל לקבל את אלו שעל הרצף האוטיסטי, כדאי שננסה להבין מהם אותם מאפיינים:
תבניתיות: לרבים מהאנשים על הרצף האוטיסטי יש רמה זו או אחרת של חשיבה תבניתית, צורך בקביעות והצמדות נוקשה לדפוסים קבועים. ילד אוטיסט לרוב ילמד את העולם ויעשה הקשרים של תהליכים במשפחה, בחברה ובכל שגרות היום יום באופן קבוע ותבניתי. למשל: לגן נוסעים תמיד באותה דרך בדיוק, האוכל בצלחת חייב להיות באותו סדר קבוע, אותה דמות קבועה אוספת אותי מהחוג וכדומה.
קושי בגמישות חשיבתית: כאשר יש אירועים בלתי צפויים, כמו שינוי של סדר היום זה עלול להיות מצב מאתגר ומאיים באופן עוצמתי על האדם האוטיסט. זה יכול להיות שיעור שהתבטל, מזג אויר לא צפוי, כלי שנמצא לא במקומו הרגיל במטבח, פגישה עם חברים אותם לא תכננתי לפגוש ועוד.
ליקוי בהבנה של יחסים וקודים חברתיים: מאפיין זה הוא אחד הגורמים העיקריים לקושי של ילד או אדם אוטיסט להשתלב בחברה או במקום העבודה ולכן חשוב להבין זאת. המוח האנושי משתמש ב"תיאוריית המיינד" שמתייחסת ליכולת להבין ידע, אמונות, תחושות וכוונות שלנו ושל אחרים, כמו גם לנווט נכונה במצבים חברתיים, להבין מדוע מישהו פועל בצורה מסוימת או בכדי לצפות איך מישהו עתיד להתנהג. לאנשים אוטיסטים רבים יש קושי להבין ולהתייחס לאדם אחר כיישות מנטלית אחרת עם מחשבות וכוונות שונות ממני, מה שגורם לליקוי בתקשורת חברתית והבנה של סיטואציות חברתיות.
חוויות חושיות בעוצמות חריגות: מחקרים רבים מצביעים על רמת רגישות וחוויה חושית שונה של האדם האוטיסט את העולם סביבו. ילדים ואנשים על הרצף האוטיסטי מביעים ומדווחים פעמים רבות על הצפה חושית, רגישות לערוץ חושי אחד במיוחד למשל קולות, אורות, מגע, שהם רגישים אליהם עשרות מונים לעומת הנורמה. רגישויות אלה גוררות באופן טבעי התנהגויות של הימנעות, התרחקות, אי שקט או לחילופין חיפוש מתמיד אחר גרייה חושית.
חשוב להבין מעבר למחקר ולניתוח הגורמים והחוויות של האדם האוטיסט שהחיים הם לא מדע מדויק. האנשים סביבנו אינם רובוטים, הם שונים ומגוונים ואנו פוגשים מצבים לא צפויים רבים לאורך שגרת חיינו.
כאנשי חינוך וטיפול תפקידנו לתת לילד ולבוגר האוטיסט כלים ואסטרטגיות שיקלו עליו להסתגל ולהשתתף בשגרות החיים בהן הוא חי לומד ועובד, כיום ובעתיד. לשם כך קיימות היום במערכת החינוכית גישות ודרכי טיפול מפותחות ומתקדמות המסייעות לילדים והמתבגרים על הרצף להכין עצמם לחיים בוגרים בקהילה.
אנו משתמשים בכלים כמו לוחות המהווים רמז חזותי לרצף הפעילות הנדרש בשגרות היום יום, אסטרטגיות של הטרמה והכנה לקראת שינויים לא צפויים ופתרון בעיות במצבים אלה, העלאה למודעות וסינגור עצמי של הילד לרגישויות שלו וצרכיו החושיים, התנסות חוויתית בשטח ובקהילה תוך התמודדות עם מצבים חברתיים, נסיעה בתחבורה ציבורית, פניה לאנשי שירות וקניה בחנות.
לאורך שנות הלימודים במערכת החינוך המיוחד אנו מלווים את הילדים על הרצף האוטיסטי צעד צעד, מעניקים להם ולמשפחותיהם כלים להתמודדות והסתגלות, בשאיפה שבבגרותם יוכלו לצאת לחיים בקהילה ולהשתתף במעגלי החיים ובמסגרות השונות באופן מיטבי, למרות השונות והחשיבה הייחודית איתה באו לעולם.
כדי שזה יצליח, ואנשים על הרצף יוכלו להשתלב בחברה ולתרום את חלקם (ויש להם הרבה מה לתרום בעיקר בהיבט התעסוקתי), צריכה להיות הבנה וגם הכלה מצד הקהילה. כיום למשל יש מקומות עבודה שמאפשרים לאנשים על הרצף משרד שקט, עבודה עם אוזניות וכד'. ככל שנאפשר ונבין כך נוכל לתרום ולהיתרם.
דפנה ברקוביץ היא מרפאה בעיסוק MSc. OT, רכזת מקצועות הבריאות ב"צהר הלב", רשת ארצית למסגרות חינוך מיוחד, שמטרתה לתת מענה מקצועי ורגשי לילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים.