פסח, חג האביב, חג החירות, הוא אולי החג עם הסיפור הכי משמעותי ביהדות, שמנציח את היציאה מעבדות לחירות, ומדגיש את החופש. לא עוד עבדות תחת המצרים, אלא אם בחירה בשחרור ויציאה לחופשי. תחת הנהגתו של משה, מתאחד העם ואומר לפרעה "לא עוד, מעכשיו נעשה כרצוננו".
אין ספק שמדובר בסיפור קאנוני, שמהווה חלק מרכזי מהמסורת, אבל מבחינת "חגיגת החופש" יש בו קושי מרכזי אחד - אלוהים. מבלי להיכנס לשאלת קיומו או משמעותו, נסו להסתכל על הדברים מנקודת מבט פסיכולוגית ואינדיבידואלית.
"חופש" הוא מושג בסיסי ומרכזי בפסיכולוגיה, ובפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית בפרט. מושג נוסף שבא ביחד איתו, ואי אפשר להפריד ביניהם - בחירה. אם לנסח את זה באופן פשוט מאוד, חופש הוא לא חופשה במלדיביים, הוא היכולת לבחור. במובן הזה, לבני האדם ישנו החופש להחליט ולבחור אם יאכלו סלט או שווארמה לארוחת צהריים באותה המידה בה יבחרו אם לטוס למלדיביים או לתאילנד, או איפה לגור, או מה ללבוש, ובכלל - מה לעשות. למה? משום שהמגבלה היחידה בהקשר הזה היא בראש שלנו.
לפני שאתם מתרעמים על האמירה הפשטנית שהמגבלה היחידה היא בראש שלנו - אתם צודקים. הרי בחיים יש מגבלות שאינן תלויות בנו ושאינן בשליטתנו. הדוגמה הפשוטה ביותר לכך היא שאף אחד מאיתנו לא בחר להיוולד, וגם כשנולדנו נזרקנו לעולם מלא במגבלות. אין זה אומר שאין לנו חופש, משום שחופש אין משמעותו הסרת כל המגבלות, זה הרי לא אפשרי. יש לנו מגבלות ביולוגיות, פיזיולוגיות, חברתיות, כלכליות, גיאוגרפיות ועוד, ואנחנו נתונים להן. השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות בתוך המגבלות הללו, שם מתגלה החופש האמיתי שלנו. את סיפור יציאת מצרים ניתן לראות, בהקשר הזה, כמטאפורה להתנסות ולחוויה האנושית בהן כל אחד מאיתנו מתמודד ומתעמת עם המגבלות של החיים והכוחות הפועלים עליו, אבל גם את היכולת והפוטנציאל לפעול בתוך המגבלות, הניסיון להתגבר עליהן וליצור מציאות שונה מזו הקיימת, ולקחת אחריות על החיים.
החופש לבחור הוא אינהרנטי לחיים
מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית, החופש לבחור הוא אינהרנטי לחיים - יש לנו באופן מובנה את היכולת לקבל החלטות, לעשות בחירות ולקבוע את מסלול החיים שלנו, בתוך המגבלות שאנחנו נתונים להן. וביחד עם החופש לבחור באה גם אחריות - העול בלקבל החלטות ובחירות משמעותיות משום שאנחנו הם שנישא בתוצאות ובהשלכות, בין אם הן חיוביות או שליליות. כך, חופש אין משמעותו הסרת המגבלות, אלא מצב פנימי, תודעתי, הווייתי, המאפשר לנו לממש את היכולת לבחור.
אם מוציאים את אלוהים מהסיפור מקבלים בדיוק את זה - בני ישראל היו מסוגלים לבחור להילחם על חירותם, למרות הסיכונים הכרוכים בכך ולמרות המחיר שהיו עלולים לשלם. הם בחרו לשנות את המציאות בה הם חיים, ושם התגלה החופש האמיתי.
לבחירות שלנו, במיוחד הקשות יותר, יש משקל מיוחד - בסופו של הדבר הן הכלי שלנו להתמודד עם החרדה המובנית בחיים מפאת היותם סופיים, שהרי אם לא היו כאלה הבחירות שלנו לא היו משנות הרבה. דרך ההתמודדות עם החרדה הקיומית ועם חוסר הוודאות שבחיים ובקבלת החלטות, דרך הבחירות שלנו, אנחנו הופכים את החיים שלנו לבעלי משמעות.
חלק מאותן מגבלות הן לא רק מגבלות ממשיות של הקיום, אלא גם מגבלות מחשבתיות, בראש שלנו. אחד המקומות בהם מגבלה ממשית ומחשבתית נפגשות הוא ואריאציה של השאלה "מה אחרים חושבים עלי?" או "מה יחשבו עלי אם אעשה ככה וככה" - זו נקודת מפגש של נורמות חברתיות ומחשבות פנימיות. אותם אחרים יכולים להיות ההורים שלנו או בני משפחה אחרים, חברים, בני או בנות זוג, קולגות ועוד. לדעות שלהם יכולה להיות השפעה ממשית ומהותית על ההתנהגות שלנו, עד לרמה שהבחירות שנעשה לא ישקפו את הערכים והרצונות שלנו, אלא שלהם. במקרים הקיצוניים של התסריט הזה, נחשוב שאין לנו ברירה אלא לבחור בצורה הזו, וזו בדיוק הנקודה העיוורת הרבה פעמים - תמיד יש בחירה, השאלה היא מה המחיר שלה, האם אנחנו מודעים אליו, והאם אנחנו מוכנים או לא מוכנים לשלם אותו.
ככלל אצבע, אם באופן קבוע אתם לא מרוצים מהבחירות שלכם, כנראה שהן נעשות על סמך קריטריונים שהם לא סט הערכים והרצונות שלכם (לפחות לא באופן מלא, ואפילו חלקי במיוחד), ובמובן מסוים אתם לא מעריכים את החופש שלכם ועבדים לדברים אחרים. הטענה היא לא שמה שאחרים חושבים עלינו לעולם לא חשוב, משום שבני אדם הם יצורים חברתיים, אלא שלפעמים מה שאנחנו חושבים ורוצים לעשות הוא יותר חשוב. איך תדעו אם השאלה מה אחרים חושבים עליכם הופכת לכזו שפוגעת בכם?
הנה כמה סימנים שיכולים לעזור לכם:
- אתם משנים את דעתכם בתגובה לביקורת, ללא קשר לשאלה על מי היא וממי היא מגיעה
- אתם נותנים לאחרים להחליט עבורכם
- אתם לא קובעים ושומרים על גבולות אישיים
- אתם פרפקציוניסטים
- אתם נמנעים מלהביע את דעתכם אם היא שונה משל אחרים
- אתם מתנצלים באופן תדיר, גם כשלא עשיתם שום דבר שכדאי להתנצל עליו
- אתם אומרים "לא" לעיתים רחוקות
אם אתם מזדהים עם רוב האמירות האלה, ברמת סבירות גבוהה למדי הבחירות שלכם לא חופשיות, ויכול להיות שכדאי לכם לזכור ולתרגל את הדברים הבאים:
• צפו לכך, וקבלו את זה שלאנשים תמיד תהיה דעה על מה שאתם עושים - אין טעם לנסות להימנע משיפוט של אחרים באופן גורף, זה פשוט בלתי אפשרי. לאחרים תמיד תהיה דעה על מה שאנחנו עושים ובוחרים, וכמספר האנשים כך מספר הדעות. לנסות "לזכות" בשיפוט חיובי מכולם זה פשוט לא אפשרי.
• קחו בחזרה את השליטה על התחושות שלכם - לפעמים לאנשים תהיה דעה שלילית על הבחירות והמעשים שלכם, אבל זה לא חייב להוביל אתכם לתחושות קשות. אתם אמנם לא יכולים לשלוט על מה אחרים חושבים, אבל אתם כן יכולים לשלוט על האופן בו אתם מגיבים לכך, לדאוג מכך פחות ולהיות פחות חרדים.
• זכרו שכולם, אבל כולם, עושים טעויות - שלמות היא בלתי אפשרית, לכן הציפיה לשלמות היא חסרת תועלת. זכרו שכל מי שחושב שבחרתם לא נכון רק כי טעיתם במשהו, טעה כמה פעמים בחיים בעצמו. מעבר לכך, לטעויות יש משמעות חיובית - הן יכולות ממש לעזור לנו ללמוד, אז לפעמים כדאי לקחת סיכון שנבחר משהו ונטעה.
• אל תנסו לקרוא מחשבות, כי אתם כנראה טועים - בעוד שאנחנו יודעים שלרוב האנשים יש מושג כללי מה אחרים חושבים עליהם, אנחנו יודעים שלכולנו יש נקודות עיוורות משמעותיות, ושאחרים יקשרו לנו תכונות שמעולם לא חשבנו עליהן בכלל, לפעמים באופן ממש לא מוצדק ומחוסר היכרות. המחקר הזה למשל, מראה שיציבות נפשית ויכולת הסתגלות גבוהות מקושרות דווקא לרמות נמוכות של ידיעה מה אחרים חושבים עלינו.
• זכרו שככל הנראה, אתם המבקרים הכי חמורים של עצמכם - מכיוון שיכולת קריאת המחשבות שלכם פחות טובה ממש שאתם רוצים לחשוב, ברוב המקרים תטעו בנוגע לשאלה "כמה שופטים אותי?". למה? כי אנחנו משליכים על אחרים את השיפוט העצמי שלנו. ברוב המוחלט של המקרים, רמת החומרה שאחרים ישפטו אתכם תהיה נמוכה בהרבה ממה שנדמה לכם, ובעצם אתם שופטים את עצמכם לפי מה שאתם מדמיינים שהם שופטים אתכם. תוכלו לקרוא על זה למשל במחקר הזה.
• עצרו כדי לשאול מהיכן מגיעה הביקורת על הבחירה שלכם - זה שאיכפת לכם מה אחרים חושבים זה טבעי, אבל זה בהחלט משנה מי הם אותם אחרים, הדעות של אנשים מסוימים חשובות יותר מאשר של אחרים וכך כדאי להתייחס אליהן. זה אומר שיש דעות שממש אין סיבה להתייחס אליהן, אם הן מגיעות מאנשים שרמת החשיבות שלהם בחיים שלכם היא נמוכה. אם טרול אינטרנט אומר שאתם לא יודעים כלום, הדעה שלו לא חשובה כמו זו של בן משפחה שאומר שהבחירות שלם פוגעות בו.
אז אנחנו כבר לא במצרים ופרעה קבור כבר די הרבה זמן, אבל אין זה אומר שאנחנו לא חווים "עבדות" בצורות אחרות. הזמנים שאנחנו מצויים בהם, מהרבה בחינות, הם הזדמנות טובה להתכנס רגע פנימה ולחשוב האם אנחנו נאמנים לחופש הפנימי שלנו, האם אנחנו קשובים לעצמנו והאם אנחנו בוחרים בעצמנו או שמישהו אחר בוחר עבורנו - האם המצב התודעתי שלנו הוא של עבדים, או של מי שיודעים שהם חופשיים לבחור.