התרחיש הזה, משום מה, מוכר להמון אנשים: אנחנו צריכים להתעורר מוקדם יותר כדי להגיע לפגישה חשובה או לאירוע שאסור לנו לפספס, מכוונים כמה שעונים מעוררים כדי לוודא שנקום בזמן - ואז, כמה דקות לפני הצלצול הראשון, אנחנו מתעוררים בלי שום הסבר הגיוני.
ד"ר רוברט סטיקגולד (Robert Stickgold) מומחה למדעי המוח באוניברסיטת הרווארד, מכיר היטב את התופעה הזאת. בראיון לרשת NPR הוא הגדיר זאת כ"תעלומה מדעית" שמעסיקה אותו מאוד. לדבריו, בעוד שברור שמדובר בתופעה נפוצה, כיום המדע עדיין מתקשה להסביר איך היא בדיוק מתרחשת ויש אפילו מי שמתכחשים אליה לחלוטין.
כשרק התחיל את דרכו בתחום חקר המוח, ד"ר סטיקגולד שהיה אז סטודנט צעיר, שאל את אחד המרצים שלו על התופעה. לדבריו, המרצה אז אמר ש"אני יכול להבטיח לך שכל חוקרי השינה אומרים שאלו שטויות, זה בלתי אפשרי". מאז עברו כמה עשורים ומחקרים רבים הצטברו על חקר השינה, אבל אף אחד מהם לא באמת הוכיח שהתופעה הזאת אכן קיימת, או הסביר איך ולמה.
ובכל זאת, סטיקגולד עדיין דובק בעמדתו שמדובר בתופעה שחשוב להתייחס אליה, בגלל שהיא פשוט יותר מדי נפוצה בשביל להיות אקראית. "מאות אלפי אנשים ברחבי העולם דיווחו שהם מתעוררים לפני השעון המעורר שלהם - ואני ביניהם", אמר. "אני יכול להתעורר ב-7:59, דקה לפני שהשעון המעורר מצלצל, ולכבות אותו לפני שאשתי מתעוררת".
מטבע הדברים, ברור שלבני אדם יש מערכת מתוחכמת של תהליכים פנימיים שעוזרים לנו לעמוד בזמנים, מה שנהוג לכנות כ"שעון הביולוגי". כיום יודעים להגיד שאותו ה"שעון הביולוגי" מושפע מגורמים שונים כמו חשיפה לשמש, קפאין, תזונה, פעילות גופנית ועוד. כל אלו מווסתים את מחזורי השינה והערות ומשפיעים במידה רבה על היקיצה בבוקר, אבל שום דבר מהם לא מסביר את הדיוק הבלתי נתפס של ההתעוררות רגע לפני השעון המעורר.
האם הסטרס שלנו יעיל יותר מהשעון המעורר?
בסוף שנות ה-90, חוקרים מגרמניה ביקשו להבין כיצד הציפייה שלנו להתעורר בשעה מסוימת משפיעה על מה שמכונה "ציר ה-HPA", כלומר מערכת התגובות ההורמונליות שעוזרת לגוף להתמודד עם לחץ וחרדה.
פרופ' יאן בורן, מנהל המחלקה לפסיכולוגיה רפואית באוניברסיטת טובינגן, אשר הוביל בזמנו את המחקר, סיפר בהקשר הזה כי הצוות שלו ביקש לחקור בין היתר את הפעילות של הורמון בשם ACTH, שמאוחסן בבלוטת יותרת המוח ומאותת לבלוטת יותרת הכליה לשחרר קורטיזול, המכונה "הורמון הלחץ" ומשפיע בין היתר על רמת הערנות בבוקר.
המחקר נערך על קבוצה קטנה של 15 נבדקים, שבדרך כלל מתעוררים בין 7 ל-7:30. המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות - באחת התעוררו ב-6, בשנייה ב-9, ובשלישית הם חשבו שיתעוררו ב-9, אבל קיבלו השכמה מפתיעה ב-6. את כל זה הם עשו במשך שלושה ימים בתוך מעבדת שינה, תוך שלוקחים מהם דגימות דם כדי לבחון את ריכוז ההורמונים בגופם.
הנתונים הראו כי אצל מי שהתעוררו ב-6, שיעור ההורמון ACTH עלה בסביבות השעה 5. פרופ' בורן תיאר זאת כמצב שבו הגוף "ידע" שהם צריכים לקום מוקדם יותר והוסיף כי "זוהי מעין הכנה אדפטיבית שהגוף עושה כדי לתת לנו מספיק אנרגיה כדי להתעורר ולהכין את הקפה הראשון".
העלייה הזאת, נדגיש, לא הופיעה אצל מי שחשבו שיתעוררו מאוחר יותר, או אצל מי שאכן זכו להתעורר ב-9. זה, מאמין בורן, יכול ללמד שאולי כשאנחנו מתעוררים מאוחר, הגוף פשוט לא מרגיש צורך להפריש עוד 'הורמוני סטרס'. "זה אומר שהמערכת היא גמישה, היא יכולה להסתגל ולהתאים את עצמה לשינויים בכל לילה מחדש", הוא אמר והוסיף כי המסקנות האלו יכולות ללמד אותנו איך "לנצל" את המערכת הזאת לטובתנו.
פרופ' בורן מאמין כי ללחץ ולחרדה שלנו יש כוח שיכול "לעקוף" מנגנונים מסוימים במוח ולאפשר לנו להתעורר בדיוק בזמן. לתפיסתו, להורמונים כמו קורטיזול יש כאמור תפקיד חשוב ביקיצה הטבעית שלנו, אם כי שוב, לא ברור עד הסוף איך בדיוק היא מתאפשרת.
"זו תעלומה מדעית אמיתית", סיכם ד"ר סטיקגולד, שכינה את התופעה כ"מערכת ההתרעה הפנימית והאניגמטית שלנו". לדבריו, "יש לנו עוד הרבה מה ללמוד על האופן שבו המוח שלנו פועל. כאשר אנחנו עומדים בפני תעלומה כזאת, זה יהיה מתנשא מצידנו להניח שבגלל שאין הסבר לתופעה, היא לא באמת קיימת".