וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מראה מראה שעל הקיר: על דימוי גוף ואהבה עצמית אחרי לידה

ורד גרנאי, "חבקיני - תמיכה ריגשית לנשים לאחר לידה", בשיתוף JAMA

עודכן לאחרונה: 7.3.2023 / 8:29

אנחנו נראות אחרת, מרגישות אחרת, מתנהלות בעולם עם גוף ונפש לאים, עייפים וכואבים, ההיפך המוחלט מכל מה שהכרנו בעצמנו עד כה. אבל זה לא סוף העולם

אישה עם עגלת תינוק עושה מתיחות. ShutterStock
הגוף שלנו, שמייצג את הזהות ואת הנשיות שלנו, משתנה מאד לאחר לידה/ShutterStock

"בערב, אחרי המקלחת, ניגשתי למראה. רק שלוש שנים עברו מאז שהיתה מביטה בי משם חזרה בחורה עם שיער קצוץ ולהט בעיניים. הסרתי את המגבת כדי למרוח משחה על הפטמות הפצועות והמדממות שלי, והתבוננתי בציצים שלי שנחו שם כמו בלון הליום שנשכח מתחת לספה ומזמן יצא ממנו האוויר, בבטן שהתלוליות הרופסות שלה נשענו זו על זו, השיער המדולדל שלא ראה מספרה חודשים, המוח שלא קרא ספר יותר משנה וחצי, ועכשיו הביטה בי האישה בת השלושים שהפכתי להיות באותן עיניים, אך שום סערה לא ניבטה מהן, רק ים גדול ואינסופי של עייפות ולאות".

מתוך: "אשת חיל", ליהיא לפיד, עמוד 83.

הפסקה הזו, בעיניי, מסמלת את הכאב שחשות הרבה מאד נשים אחרי לידה, כאב שמתקשר לאֵבֶל על מי שהייתי, שמתבטא גם בניראות של הגוף.

הגוף שלנו, שמייצג את הזהות ואת הנשיות שלנו, משתנה מאד לאחר לידה, ומסמל גם את השינוי שחל אצלנו בחיים עם המעבר לאימהות - אישה שהיא "לא אמא" שהפכה ל"אמא".

אנחנו ניראות אחרת, אנחנו מרגישות אחרת, מתנהלות בעולם עם גוף ונפש לאים, עייפים וכואבים, ההיפך המוחלט מכל מה שהכרנו בעצמנו עד כה.

הגוף, וגם הנפש, דורשים החלמה, חיזוק והסתגלות. הגוף לאחר הלידה דורש שיקום, לא חיטוב, זה לא מסתכם בלהיכנס לג'ינס או לרדת מידה. והתהליך הזה לוקח זמן.

אישה צעירה מראה את הבטן. ShutterStock
לאחר הלידה התחושה היא של איבוד שליטה/ShutterStock

כשאת אומרת שאת רוצה "לרדת", למה את מתכוונת?

לאחר הלידה התחושה היא של איבוד שליטה: שליטה על הרגשות, על מהלך החיים, על השגרה, על מילוי הצרכים הבסיסיים, על הפנטזיה שנשברה, על כל מה שהכרתי עד אותו הרגע שבו הפכתי לאמא.
האוטומט שלנו במקרה כזה יהיה לחפש את המקום שבו עדיין נותרה לנו שליטה, לכאורה: הגוף שלנו: מה נאכל, מה נכניס לפה ומה לא, איך ניראה, כמה ותוך כמה זמן נרד במשקל. אלא שגם זה לא תמיד מצליח, ואז אנחנו מתחילות להיות אלימות כלפי עצמנו: "איך התחזרתי"/ "כמה בלסתי"/ "למה תקעתי?" (הרי לא היינו מעלות על דעתנו שמישהו ידבר אלינו ככה).

השאיפה "לחזור לעצמי" מבטאת את הכמיהה לקבל את החיים הקודמים שלנו בחזרה, אלא שאין דרך חזרה.

ומה אומרת החֶבְרָה?

האמירות "איזה יופי חזרת לעצמך אחרי לידה" ופחות "אבל איך את מרגישה באמת?" מעודדות ומחזקות את המסר שהחברה משדרת לנשים אחרי לידה שאין להן מקום: אין להן מקום לעבד את הרגשות, אין להן מקום לדבר על הקושי בפומבי ובחופשיות, שאין מקום להראות את העייפות, את סימני המתיחה, ומכאן- שאין להן לגיטימציה לקחת את הזמן ולדרוש לעצמן את הכבוד שמגיע להן אחרי לידה.

ההרגשה היא שאנחנו צריכות למחוק ולטשטש את סימני הלידה כמה שיותר מהר, לצאת החוצה, לחזור לעבודה, לחייך ולהראות שהכל נהדר איתנו ושאנחנו לגמרי "על זה", גם אם אנחנו ממש ממש לא.
החברה מכתיבה לנו התנהגויות ברב - אם לא בכל - תחומי החיים: איך נכון להתנהג, מה ללבוש, איך להיראות, מה נחשב נורמלי ומה לא. המושג "בחירה" הוא מאד חמקמק בהקשר הזה, כי בסוף אנחנו יצורים חברתיים שחיים בחברה ומקבלים עלינו את חוקיה. מאד קשה להפריד בין הרצונות שלנו, בין איך נכון לנו להיות, לבין איך שהפנמנו את האופן שבו החברה מכתיבה לנו להיות- זה נכון גם לגבי המראה שלנו. עד כמה יש לנו בחירה חופשית במקום של איך להיראות? איזה מחיר אני משלמת על הבחירה החופשית הזו? אם אני משלמת מחיר- זו לא באמת בחירה.

לדרוש כבוד, לתת כבוד

אז הרבה כבוד אנחנו לא מקבלות מהחברה ומהסביבה בה אנחנו חיות, אבל אנחנו יכולות לדרוש אותו, וזה מתחיל בלדרוש אותו מעצמנו כלפי עצמנו.

להפחית את האלימות שלנו כלפי עצמנו, להעניק לעצמנו את הזמן הדרוש להחלמה, את החמלה, את האהבה ואת ההערצה שאנחנו ראויות לה על שבצענו את פלא הבריאה.

ההזמנה היא לבצע שינויים גופניים שכוללים ירידה בריאה במשקל וספורט בצורה מתונה בזמן המתאים להם, לחזק את הגוף, להבריא אותו, לעשות עבודת ליבה טובה ולחזק את חגורת הכתפיים והשרירים שנושאים את התינוק שלנו לאורך רב שעות היום, ולעשות את זה ממקום של אהבה עצמית וחמלה, ולא ממקום של הלקאה ושנאה עצמית.

אצל רוב הנשים, המקום של הגוף נוגע בהרבה נקודות מבפנים, הרבה פעמים נקודות כואבות, שלא תמיד כיף לגעת בהן, ומכאן שהשינוי גם הוא צריך לכלול עבודה פנימית ולא רק חיצונית של "מה אכלתי היום".

אחרי הלידה אנחנו מגדירות את עצמנו מחדש, את הזהות שלנו, את המקום שלנו בעולם. חלק מההגדרה העצמית החדשה הזו, היא הגדרה מחדש של גבולות הגוף שלנו, של האופן בו הוא משרת אותנו ואת התינוק שלנו, את המקום שאני תופסת בעולם, את יכולת השליטה שלי עליו- ועל מה שקורה לי באופן כללי. ההזמנה היא לעשות תהליך כולל של הגדרת הזהות שלי מחדש, שכולל גם את היחס שלי לגוף החדש שלי, שמטבע הדברים השתנה אחרי הלידה.

הכותבת היא מלווה ריגשית לנשים אחרי לידה, מנחת הרצאות, סדנאות וקבוצות לנשים אחרי לידה ובתקופת המעבר לאימהות החדשה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

התהליך המסקרן של מיחזור אריזות מתכת

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר
אישה צעירה מתאמנת בבית. ShutterStock
אחרי הלידה אנחנו מגדירות את עצמנו מחדש, את הזהות שלנו, את המקום שלנו בעולם/ShutterStock

אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.

אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.

חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/

ורד גרנאי, "חבקיני - תמיכה ריגשית לנשים לאחר לידה", בשיתוף JAMA

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully