אנחנו בספק אם רוב ההורים הטריים יודעים שתינוק נולד עם מאגרי ברזל שמספיקים רק לחודשים הראשונים לחייו (כארבעה חודשים), ומעבר לתקופה זו הוא יצטרך לצרוך ברזל ברמה מספקת ממזון או מתוסף ברזל. חוסר הידיעה הזה מוביל פעמים רבות לכך שהתינוק לא מקבל את מה שהוא צריך, וזה עלול להיות מסוכן.
"תינוק שנולד במועד ובמשקל תקין צבר במהלך ההריון ברזל מהאם שאמור להספיק לגדילה ולהתפתחות עד סביב גיל 4 חודשים. לאחר מכן הוא מתחיל להשתמש במאגרי הברזל הקיימים בגוף במידה ואין מספיק מאגרים יש סיכון עד לכדי הגעה לאנמיה", מסביר ד"ר יובל כהנא, מומחה ברפואת ילדים ורופא התפתחותי בטיפת חלב מחוז מרכז כללית .
"אנמיה בתינוקות עלולה לגרום לעיכובים בהתפתחות הקוגניטיבית והמוטורית של התינוק. בשלבים המוקדמים תיתכנה תופעות כמו ירידה בתיאבון, ירידה בקצב עליה במשקל, אי שקט, עייפות ופגיעה בחושים (שמיעה וראיה) ובשלבים המאוחרים יותר עלולה להיות פגיעה רגשית, פגיעה בריכוז ונזקים בלתי הפיכים", מסביר ד"ר כהנא.
רמות ההמוגלובין ותאי הדם האדומים משתנים לאורך חייו של התינוק. אנמיה תוגדר כאשר ישנה ירידה במספר תאי הדם האדומים ורמות ההמוגלובין, בהתאם לרמה ולגיל. להמוגלובין, שהוא חלבון שנמצא בתאי הדם האדומים יש תפקיד חשוב לקשור חמצן שנשאף מהריאות ולהעבירו לכל רקמות ואברי הגוף. העברת חמצן לרקמות מהווה גורם חשוב ל"הזנת" הרקמות כדי שתוכלנה להתפתח ולתפקד בפוטנציאל אופטימלי. נוסף על כך ההמוגלובין "אוסף" מהרקמות פחמן דו חמצני שמועבר לריאות ומוצא מחוץ לגוף בתהליך הנשיפה. פחמן דו חמצני זו "הפסולת" שהגוף אמור לפנות מהגוף נעשה בתהליך של נשיפה.
בהריון, מכיוון שיש ריכוז נמוך של חמצן בדם התינוק, נוצר המוגלובין עוברי במספר גדול יחסית. ההמוגלובין העוברי נקשר בקלות רבה יותר לחמצן מאשר ההמוגלובין האימהי, וכך מובטחת אספקת חמצן טובה לתינוק. לאחר הלידה עם חשיפה לריכוז גבוה יותר של חמצן סביבתי, באופן טבעי, ישנה ירידה במספר תאי הדם עם ההמוגלובין העוברי. אלו עוברים תהליך של הרס ויצירת המוגלובין בוגר.
במהלך החיים העובריים, התינוק מקבל ברזל מהאם ונוצר מאגר מספק של ברזל עד סביב 16 שבועות. סביב גיל 4 חודשים רמות ההמוגלובין של התינוק נמוכות באופן טבעי משום שהוא מתחיל לייצר יותר המוגלובין בוגר. משום כך, בשלב זה גוף התינוק זקוק לברזל לשם שמירה על ערכי המוגלובין תקינים.
חסר של המוגלובין ותאי דם אדומים יכול להצביע על מצב של אנמיה שבו עלול החסר להיות משמעותי להתפתחות הקוגניטיבית והמוטורית של התינוק. למשל, ירידה בתיאבון, עייפות, פגיעה בחושים, שמיעה ראיה, אי שקט ועוד. בשלבים מאוחרים יותר עלולה להיות פגיעה רגשית, פגיעה בריכוז ועוד.
בשנה הראשונה של החיים, מקדם הגדילה, התפתחות והתקדמות הוא בשיא פריחתו. על כן, יש חשיבות מיוחדת לשמירה על ערכי המוגלובין תקינים וצריכה מספקת של ברזל. הנקה מהווה מקור טוב לברזל, עד גיל של כ -6 חודשים ובתנאי שהאם דואגת לאכול בעצמה באופן בריא ומאוזן. ההמלצה היא מתן תוספת ברזל, לכל התינוקות סביב גיל 4 חודשים לחיזוק האספקה של ברזל לשם מניעת התפתחות אנמיה על כל המשמעויות שלה. מגיל 4 חודשים ניתן מינון ברזל מניעתי סביב 1 מ"ג לק"ג. סביב גיל 6 חודשים ועם העליה במשקל יש לעדכן את מינון הברזל לפי משקל הילד.
שלב המוצקים
עם התחלת החשיפה למאכלים בנוסף להנקה או תמ"ל (תוסף מזון לתינוקות) סביב גיל 6 חודשים, יש לשאוף לחשוף את התינוק למאכלים עשירים בברזל בצורה הדרגתית עד להגעה לחשיפה למגוון גדול של מרכיבי תזונה. מזונות עשירים בברזל, בשר בקר, הודו, קטניות (עדשים, חומוס ועוד). כדאי לדעת שמוצרי חלב אינם מהווים מקור טוב לברזל. סביב גיל 9-12 חודשים, מומלץ על ספירת דם כדי לוודא את רמת ההמוגלובין והתאמת מינון הברזל.
חשוב לציין כי תיתכנה תופעות של חסר המוגלובין, עקב מבנה שונה של הכדוריות, על רקע מחלות אחרות שאינן קשורות לברזל. במקרה כזה של אנמיה שאינה מגיבה למתן ברזל טיפולי - יש צורך בבירור מעבדתי מקיף כדי לנסות לאתר את הסיבה לאנמיה שלא מגיבה לברזל. ישנן מחלות או רגישויות כמו רגישות לגלוטן-צליאק, רגישות לפול-חסר של G6PD, מבנה של הכדוריות האדומות-טלסמיה ומרכיב גנטי שעלולות לגרום לאנמיה ברמה שונה. ההתייחסות תהיה בהתאם לסיבה והתאמת טיפול.
"ישנה חשיבות גדולה למתן ברזל באופן קבוע", מבהיר ד"ר כהנא, "אנמיה בקרב תינוקות עלולה להוות סכנה לפגיעה בתפקודים שונים של הגוף וחשוב מאוד להיות במעקב ולטפל באמצעות מניעה והחמרה של תופעות לוואי מאוחר יותר".