מגיפת הקורונה הייתה תקופה מאתגרת לכולם, אך קשה ביותר לקהילת מושתלי איברים. המגפה עוררה בנו פחד משתק, חשש ממשי לאבד את חיינו, חיים שרק קיבלנו באורח בנס. אני וחבריי המושתלים ננעלו בביתנו ולא העזנו להיפגש עם איש במשך חודשים. מושתלים רבים נפטרו במהלך השנה הראשונה של הקורונה, איבדנו אנשים שעברו מסכת ייסורים לקבל תרומת איבר שהציל את חייהם, חברים שעברו ניתוח השתלה מסוכן וכואב ותהליך החלמה מייגע, ואחרי כל זה נפלו חסרי אונים מול נגיף קטן.
הימים הראשונים שלאחר השתלת ריאות מתאפיינים בלימוד מחדש של פעולות בסיסיות ביותר. ברגע אחד מושתל ריאה הופך מאדם שעד לפני רגע התקשה לנשום, לאדם שצריך ללמוד כיצד מפעילים את הריאה שקיבל. יחד עם השיקום הקשה, בכדי למנוע מהגוף לדחות את האיבר המושתל, עליו ליטול יותר מ-15 כדורים שונים מידי יום למשך כל שארית חייו. נוסף לכך, כל מושתל חדש נדרש למעקבים וטיפולים מרובים ובתוך כך ללמוד לנהל מעקב רפואי ובירוקרטי, להכיר את כל החיסונים הנדרשים, ואת התרופות חדשות בהתוויה או שלא, להבין כיצד פועל מוקד התחייבויות וכל זה במקביל לתהליך ההחלמה.
לשימוש הקבוע בתרופות מרובות, נדרשת התאמת מינונים מדויקת על מנת להגיע לאיזון הרצוי. במטרה לשמור על הריאה המושתלת, הליך זה עשוי להימשך מספר חודשים ויותר, שבמהלכו נדרשים המושתלים מידי שבוע-שבועיים לבצע בדיקות דם חוזרות ונשנות ועדכון מינונים.
לצד התרופות והבדיקות הקבועות, מושתלי איברים מוכרחים להקפיד לקבל מעת לעת חיסונים שונים, שכן מחלות כמו שפעת ודלקת ריאות ונכון להיום גם הקורונה יכולות להסתיים במוות או פגיעה קשה. לכן כאשר הגיעו החיסונים הראשונים נגד נגיף הקורונה, הייתה התרגשות רבה. מושתלי האיברים קיבלו את החיסון לפני כולם, אלא שאיש לא ידע כיצד ואם בכלל הם ישפיעו על אוכלוסיית מדוכאי החיסון.
עד לקורונה, היה פרוטוקול ברור מאוד באשר לחיסונים שמושתלים יכולים לקבל, חיסונים מומתים בלבד, חיסונים מוחלשים מחוץ לתמונה, הם מסוכנים עבור מערכת חיסון מדוכאת שאינה מתפקדת. אך עם הופעתו של וירוס הקורונה הכל השתנה, חיסונים בטכנולוגיות חדשות הופיעו ומתוך בהלת הקורונה כולנו התחסנו, חשבנו 'מה כבר יש להפסיד'. וכך החלה מציאות חדשה שבה אנו צורכים חיסונים שמעולם לא נוסו על אוכלוסיית מדוכאי החיסון. הרעיון שמאחורי חיסוני mRNA שבהם חוסנה רוב האוכלוסייה, שהוא מדמה את חלבון הנגיף וגורם למערכת החיסון להגיב כאילו מדובר בנגיף עצמו ולייצר נוגדנים. לכאורה ,מדובר ברעיון מצוין למדוכאי חיסון, שכן לעומת חיסון מוחלש שעשוי לסכן מדוכאי חיסון, כאן מדובר היה בחיסון בטוח לגמרי עבורם.
אך כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. די מהר התברר שחיסונים אלו הגנו במידה פחותה על מדוכאי החיסון, שגם לאחר כל מנות החיסון לא פיתחו די נוגדנים כדי להגן מפני הנגיף. אז הגיעה הבשורה, חיסון קורונה מסוג אחר, שאינו מבוסס mRNA אך גם איננו חיסון מוחלש, אלא חיסון סביל. חיסון זה מהווה מעין שדרוג למערכת החיסון המדוכאת דרך הוספה של נוגדנים שפותחו בתנאי מעבדה, שבה כמות מספקת של נוגדנים המסוגלת להגן על החולים מפני נגיף הקורונה. את החיסונים הללו על מדוכאי החיסון לקבל בפרקי זמן קצרים יותר כל 6 חודשים, שכן עם הזמן הנוגדנים הולכים ודועכים.
אלא שעד שיכולנו לקבל את החיסון נדרשנו למסכת בירוקרטיה ארוכה, וזה לקח לא מעט זמן. לבסוף ולמרבה השמחה הורה משרד הבריאות לספק את החיסון למדוכאי חיסון, אך כמובן כל מושתל ומושתל מצא את עצמו במאבק מול הקופה שאליה הוא שייך על מנת לקבל החיסון המיועד.
בסופו של דבר החיסון החדשני הצליח לשנות את כללי המשחק גם עבורנו, ומאז פברואר 2022, גם אנחנו חזרנו לחיים נורמליים, יחסית. כעת אני רק מקווה שמגפה כזו לא תחזור שנית.
בחסות אסטרהזניקה ללא מעורבות בתכנים.