הטיפול שמצליח להאריך את חייהן של רבות מחולות סרטן השד

סרטן השד הוא המחלה הממארת השכיחה ביותר בקרב נשים בישראל ובעולם. בכל שנה מאובחנות כ-5,000 נשים עם המחלה - הרוב המוחלט בשלב מוקדם שלה. על פי נתונים, הסיכון המצטבר לנשים בישראל לחלות בסרטן השד במהלך חייהן הוא כ-12.8 אחוזים בקרב יהודיות וכ-7 אחוזים בקרב ערביות, למרות שבשנים האחרונות יש עליה בשכיחות המחלה בקרב החברה הערבית. עיקר התחלואה הוא אצל נשים מעל גיל 50, והסיכון עולה עם הגיל. ובכל זאת חשוב לזכור שרוב המטופלות שאובחנו בשלב מוקדם - מחלימות מהמחלה.

"רוב המטופלות שאני רואה היום מחלימות מהמחלה, בעיקר בזכות הגילוי המוקדם בבדיקת סקר", מסביר ד"ר עופר גלובוס, רופא מומחה ביחידה לאונקולוגיה של השד בבית החולים שיבא תל השומר. "בארץ בדיקות הסקר נעשות אצל נשים מגיל 50, ואפילו מוקדם יותר במידה וקיימים גורמי סיכון כמו סיפור משפחתי".

בדיקות הסקר כוללות ממוגרפיה לרוב, אולטרה-סאונד שנערך בחלק מהמקרים, ובדיקה אצל כירורג שד. "בדיקת ממוגרפיה נחשבת לבדיקה יעילה, אבל אצל נשים צעירות יותר, כשהשד צפוף יותר, אנחנו מוסיפים בדיקת סקר באמצעות אולטרה סאונד, ולפעמים גם MRI. אצל נשים שלא בסיכון מוגבר, הממוגרפיה היא בדיקה מצוינת שתסייע ברוב המקרים לאתר מוקדם את המקרים של סרטן השד", מסביר ד"ר גלובוס.

לסרטן השד מאפיינים ביולוגיים שונים שבאים לידי ביטוי בתאי הגידול עצמו ומקובל לחלק את המחלה לשלוש קבוצות עיקריות: "הקבוצה הראשונה - שמהווה כ-70 אחוזים מסרטני השד - היא של גידול הורמונלי עם קולטנים להורמוני המין פרוגסטרון ובעיקר אסטרוגן. אסטרוגן מופרש בעיקר מהשחלות בגיל צעיר יותר, ולאחר גיל המעבר מרקמות אחרות, והם תורמים להתחלקות ולהתפשטות של התאים הסרטניים", מסביר ד"ר גלובוס.

"הקבוצה השנייה שכוללת כ-20 אחוזים מהמטופלות היא - גידול חיובי ל- HER2. בגידול זה יש ביטוי מוגבר של חלבון שנקרא HER2, שגורם להתחלקותם והתפשטותם של התאים וגם להפיכתם ממאירים יותר. הגידולים האלה יכולים להיות חיוביים לאסטרוגן ופרוגסטרון או שליליים לאותם הורמוני המין", מוסיף ד"ר גלובוס.

"הקבוצה השלישית נקראת - טריפל נגטיב והיא מהווה כ-10 אחוזים מהמקרים. זה מצב בו התאים הסרטניים של הגידול אינם מבטאים קולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון וגם אינם מבטאים כמות מוגברת של החלבון HER2 ", מסביר ד"ר גלובוס, "סוג זה יותר שכיח בנשים צעירות ובנשאיות של הגן BRCA1". מלבד החלוקה הבסיסית הזו קיימים גם תתי סוגים שונים של מחלה, בעלי מאפיינים שונים נוספים.

"בעבר, לפני עידן הטיפולים המותאמים אישית, הפרוגנוזה של החולות עם גידולים חיוביים ל-HER2 הייתה מאוד לא טובה. אולם מאז הופעת הטיפולים נגד חלבון ה-HER2 לפני כשני עשורים הפרוגנוזה השתפרה", מסביר ד"ר גלובוס. לדבריו, הטיפול הביולוגי נגד תאי הסרטן שמבטאים ביתר HER2 מביא לעיכוב המחלה ומשפר את ההישרדות. ב-20 שנים האחרונות פותחו מספר קבוצות טיפול הפועלות נגד גידול מסוג ה-HER2 וארסנל התרופות הלך והתרחב.

בשנים האחרונות יש הצלחה רבה במנגנון טיפול מבוסס על שילוב של תרופות ביולוגיות מוצמדות לכימותרפיה. משפחת תרופות אלא למעשה כוללות נוגדן הנקשר לחלבון HER2. הנוגדן נושא על עצמו את החומר הכימי הפעיל והשחרור של הכימותרפיה מהנוגדן נעשה בתוך תאי הגידול. התרופות האלו הצליחו להוביל למהפכה אמיתית בטיפול בקבוצת החולות הזו. "בנוסף קבוצת הטיפולים הזו הוכחה גם כיעילה במגוון סרטני שד", מסביר ד"ר גלובוס, "היום אנחנו גם יודעים שיש חשיבות לרמת הביטוי של HER2, גם אם יש ביטוי נמוך בגידול".

"מרבית המטופלות מגיעות עם מחלה מקומית", מסביר ד"ר גלובוס. "אישה שמגיעה עם גידול מאוד קטן שחיובי ל-HER2, ואין לה מעורבות בלוטות, לרוב תגיעה לניתוח ולאחריו היא תקבל טיפול כימותרפי למשך כשלושה חודשים ביחד עם נוגדן ל-HER2 למשך שנה. אם הגידול גם חיובי להורמוני מין היא תקבל גם טיפול אנטי הורמונלי".

"אישה שמגיעה עם גידול גדול יותר או מעורבות בלוטות לימפה בלי גרורות, תלך לניתוח אבל תתחיל קודם לכן בטיפול ביולוגי יחד עם משלב של תרופות כימותרפיות", מסביר ד"ר גלובוס. הטיפול אורך בין 4-5 חודשים ועלול לכלול תופעות לוואי כמו בחילות, חולשה, שלשולים ונשירת שיער. מרבית התופעות האלו חולפות לאחר תקופה מסוימת. "כחודש לאחר הטיפול מתבצע ניתוח, והממצאים מראים כי ב-50 עד 80 אחוזים מהמקרים לא נותרת שארית מחלה לאחר הטיפולים. לאחר הניתוח, במהלך כשנה הטיפול ייקבע בהתאם לתגובת הגידול לטיפול שקיבלה לפני הניתוח.

במקרה של מחלה גרורתית, מתחילים טיפול בשילוב כימותרפיה ותרופות ביולוגיות ובשלב כלשהו בהתאם לתגובה ממשיכים רק עם התרופות הביולוגית. "במקרה כזה, לרוב לא ניתן לנתח, יחד עם זאת אנחנו יכולים להשיג גם במחלה גרורתית תוצאות טובות", אומר ד"ר גלובוס, "בעבר תוחלת החיים של נשים עם סרטן שד גרורתי שכזה שנה עד שנתיים, והיום הן יכולות לחיות אפילו עשור. הטיפולים התרופתיים לא רק העלו את תוחלת החיים, אלא גם שיפרו את איכות החיים, למרות שלחלקן עדיין תופעות לוואי לא פשוטות", מוסיף ד"ר גלובוס.

"העתיד הקרוב שלמעשה כבר נמצא במחקרים הוא התרופות הביולוגיות החדשות שעשוי להביא אותן לשימוש יותר ויותר במחלה המקומית, לפני או אחרי ניתוח", אומר דר' גלובוס. עוד הוא מוסיף: "העתיד הוא להמשיך לשפר את היכולת ריפוי של מחלה מקומית וגם לנסות אפילו לרפא מחלה גרורתית. לכולנו יש מטופלות שמצליחות לשרוד מעל הסטטיסטיקה ואולי בעתיד הקרוב נוכל גם לרפא לחלוטין אחוז קטן מהנשים האלה. ככלל אנחנו רוצים להאריך חיים ולשפר איכות חיים לכלל המטופלות. ואני חושב שבגדול אנחנו בכיוון".