בכי כזה כמובן חשוב שיענה באופן מידי! אין שום יתרון בלאפשר לתינוקות לבכות מסרים כאלה באופן ממושך. להפך, ככל שצרכי התינוק ייענו באופן מידי ושלם יותר, כך הוא ילמד שהעולם הוא מקום טוב, בטוח, שופע ונדיב.
אבל התינוקות שלנו לא נשארים תינוקות רכים לנצח, הם כל הזמן גדלים ומתפתחים. לקראת סוף השנה הראשונה ותחילת שנת החיים השנייה, הם מתחילים לגלות את הנפרדות שלהם מאיתנו, את העצמאות שלהם ואת ההשפעה שלהם על הסביבה הפיזית והחברתית. הם מתחילים קצת יותר להתרחק וכפועל יוצא הם פוגשים את העולם, הם פוגשים את המציאות על כל גווניה ומכאוביה.
שם גם צורת התקשורת איתם משתנה, ההיענות לצרכים שלהם משנה את פניה והופכת מהיענות מיידית, כזו המבטלת כל דבר אחר שאנחנו עושים בגיל ימים ושבועות, להיענות משתנה ותלויה יותר. אנחנו מתחילים לדרוש מהם דחיית סיפוקים והתמודדות גם עם מציאות שאינה רצויה להם והדרך שהטבע נתן להם להתמודד עם התסכולים הללו היא בכי.
מכירים את הבכי הטוב הזה? המשחרר? זה שמגיע כשאנחנו באמת מרשים לעצמנו להתפרק? אותו בכי שאחריו מגיעה הקלה, התאוששות? הבכי הזה טבעי, הישרדותי ונחוץ להתפתחות.
פעמים רבות בחיינו אנחנו פוגשים מציאות בלתי רצויה, כזו שאנחנו לא יכולים לשנות, כזו שאין לנו שליטה עליה, והיא יכולה להיות מכאיבה, פוגעת ומתסכלת. לפעמים אנחנו "נלחמים" עד לנקודה שבה מתחילה לחלחל פנימה ההבנה שהמצב פשוט לא בשליטתנו.
בדיוק באותו רגע, המערכת הלימבית שלנו, הרגשית, שולחת סיגנל ברור: "אין יותר בשביל מה להילחם", חלק מהביטויים הפיזיים של ההבנה הזו הן הדמעות - הבכי שלנו.
יש כל מיני דמעות, כאלו הנוצרות בעקבות גירוי שנכנס לעין וצריך לשטוף אותו החוצה, דמעות בעקבות חומרים כמו בצל או גז מדמיע. ויש דמעות של רגש - ולהן יש הרכב כימי שונה מדמעות הבצל - כאשר בדקו אותן במעבדה ראו שהן מכילות הורמוני סטרס (אדרנלין וקורטיזול), מה שאומר שהן באמת מנקות את הגוף מהלחצים והמתחים.
וזו בדיוק הסיבה שבסוף הבכי, יש תחושת הקלה, בצידו השני מחכה התאוששות, רגיעה הרפייה. שם מחכה גם החוסן והגמישות המחשבתית, בסוף הבכי אפשר לראות ולחשוב ברור יותר, מפוקס יותר.
עכשיו נחזור לילדים שלנו, בגיל הרך, כשהם פעוטות הם בוכים המון מכל "דבר קטן" הדמעות נגישות עבורם ועוזרות להם להרגיע את המערכת - איזה כיף להם! הם לא סופרים את העולם ומאפשרים לעצמם לבכות!!
ואם נחשוב על זה לעומק, יש להם גם סיבות רבות - הם פוגשים הרבה תסכול ויש להם בפועל מעט מאוד שליטה. אנחנו מחליטים עליהם (גן חדש, מעבר דירה, אח קטן, גרושים) וכאשר מחלחלת ההבנה שהם לא יכולים לשנות את המצב הם בוכים - הכי טבעי בעולם, הכי נכון עבורם זו הדרך שבה נולדת התאוששות וכל מה שהם צריכים באותו רגע זה שנאפשר את הבכי! הם צריכים את ההזמנה הברורה מאיתנו שאפשר לבכות, הם זקוקים לכתף המנחמת, למבט המבין ולסבלנות שלנו.
ופה מתחיל העניין - אנחנו אלרגיים לבכי, מפחדים מדמעות, עושים המון בשביל למנוע התפרקות, כי ארטיק שנפל זו "לא סיבה לבכות - אני אקנה לך חדש". הנטייה הטבעית של הרבה הורים, סבים וסבתות (בעיקר) היא לנסות ולהעלים את הבכי כמה שיותר מהר, להסיח את הדעת "הנה ציפור", או לנסות לפתור את הבעיה. אבל המציאות היא שישנן גם בעיות שאי אפשר לפתור, והדרך להסתגל למציאות כזו, צריכה לעבור דרך הבכי אותו בכי שהמניע שלו הוא דווקא הרצון לשתף, לקבל הבנה והזדהות, לקבל אפשרות להתאבל על אותה מציאות שאני לא יכול לשנות. וכאן חשוב להבהיר שבכל מקרה לא מומלץ לתת לילד לבכות לבד, בשום גיל, הנוכחות שלנו לצידם ברגעים הקשים שלהם קובעת.
אז תנו לילדים שלכם לבכות על כל התסכולים שיש להם בגיל הרך, תנו לדמעות שלהם להרגיע אותם, וזיכרו שבסוף הבכי נמצאת ההקלה. תתפלאו לראות באיזו מהירות ועוצמה ילדים מתגברים על כאבים ותסכולים , תתפלאו לראות אילו פתרונות יצירתיים הם מביאים מתוך עצמם ברגע שנאפשר להם את ההתנסות ואת המקום הבטוח לבכות בו. וכך תוכלו להעניק גם לעצמכם את החוויה לחזות בעוצמה ובייחודיות המופלאה של הילדים שלכם.
נכתב על ידי דנה אמר - מנתחת התנהגות מוסמכת, MA בחינוך מיוחד, מרצה ומומחית בליווי התא המשפחתי.
אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.
אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.
חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/