המסע שלי מתחיל בדצמבר 2021. או במרץ 2021. תלוי את מי שואלים, את הסרטן או אותי. כולנו רוצים להסתכל על המראה ולראות את הגרסה הכי טובה של עצמנו. גם אני כזאת, ואת ה"ריבועים" החדשים שבוקר אחד הופיעו על בטני רציתי להראות לכל העולם. במקצועי, אני סייעת בבית החולים רמב"ם. יום אחד בחדר המנוחה שלנו, הרמתי את החולצה וחשפתי את הבטן מול קולגה שלי. סיפרתי לה בבדיחות הדעת ש"יש לי ריבועים בבטן", ובמקום לצחוק היא אמרה לי ש"יצאו לי המעיים". נו, מה היא מבינה.
התחושה שאולי אני טועה המשיכה להכביד עליי, וירדתי למיון בהמשך אותו היום. שבוע אחר כך - כבר שכבתי על שולחן הניתוחים מכיוון שהתגלה לי בקע חמור בבטן. התפלאתי על עצמי שלא זיהיתי זאת בעצמי, הרי אני פוגשת מטופלים כל יום ונתקלת בבעיה זו חדשות לבקרים.
במהלך חופשת המחלה, סיפרתי לרופא המטפל שלי שאני חשה כאבים בבטן, שלא חוויתי מימיי. כמצופה ממנו, הוא שלח אותי לבדיקות דם פשוטות, בהן התגלה שהכל בסדר, אך משהו בבלוטת התריס לא תקין. אחרי אולטרסאונד באיזור, קיבלתי את הבשורה: גידול שפיר בבלוטת התריס. באחד במאי 2021, שוב שבתי לשולחן הניתוחים בזמן שהגידול הוצא ממני. אולי נפטרנו ממנו, אך כאבי הבטן לא פסקו.
אחרי התייעצות נוספת, נשלחתי לבדיקת קולונוסקופיה. בתשעה בדצמבר 2021, הכירורג שלי הודיע לי שהתגלה עוד גידול, הפעם במעיים, והפעם הוא סרטני.
במה חטאתי?
כעבור פחות מחודש, כבר הייתי בעומק טיפולי הכימותרפיה והטיפולים הביולוגיים. הסרטן היה כה מתקדם - שלב 4, שמספר חודשים לאחר מכן נאלצתי לעבור השתלת כבד. למזלי, הכבד שלי לא נפגע לחלוטין. אם הוא היה כושל, הייתי צריכה להיות מטופלת בכימותרפיה כל חיי - ומי יודע כמה הייתי שורדת ואם בכלל.
מינואר 2022 ועד עכשיו, עברתי לא פחות מ-12 טיפולים, 3 ניתוחים, השתלות, סיבוכים ומה לא. בספטמבר, הגיעה הגאולה. סוף סוף תוצאות ה-petCT הראו את מה שהתפללתי בשבילו כל כך הרבה זמן - החלמתי מהסרטן הארור.
במהלך כל התקופה הנוראית שאלתי את עצמי במה חטאתי. אני, שהעבודה שלי היא להציל חיים של אנשים ונתינה היא ערך עליון עבורי - חולה במחלה הכי נוראית ומייסרת שיש. הגעתי למסקנה שזה פשוט לא משנה. המטרה היא לא להתבוסס בעבר, לחשוב על "מה היה אילו" ובעיקר אם הייתי יכולה למנוע את זה - אלא להילחם, כל בוקר מחדש.
בתחילת 2023, אני סוף סוף חוזרת לעבוד. אחרי שנלחמתי על החיים שלי, הגיע הזמן לחזור להילחם על חיים של אחרים. הבקשה הכי גדולה שלי עבורכם, הקוראים - ואני מבטיחה שאזכיר זאת למטופלים שלי כל בוקר מחדש - לכו להיבדק. בדיקת קולונוסקופיה הצילה לי את החיים. בחג החנוכה הזה, בו אני מציינת שנה בדיוק לאבחנה - אני חוגגת את הנס הפרטי שלי. מי יודע מה היה יכול להיות אילולא עשיתי את הבדיקה, אילולא התעקשתי ולא הרפיתי מלמצוא את מקור הכאבים.
הכותבת החלימה מסרטן המעי הגס ופעילה בעמותת "צו מניעה" למניעה והתמודדות עם סרטן המעי הגס