אם אתם הורים לילדים, הנה נתון שבוודאי לא יפתיע אתכם: הורים, ובעיקר הורים לילדים צעירים בימינו, חווים לעיתים קרובות עייפות, מתח, תסכול ושחיקה. מחקרים עדכניים, שנעשו בעקבות משבר הקורונה, מצביעים על כך, כי מעל לשני שליש מההורים העובדים מדווחים על סימפטומים של "שחיקה הורית" (Parental burnout). והאמת, לא חסרות לנו סיבות טובות לכך.
עם קורונה או בלעדיה, המציאות בה אנו חיים מציבה בפנינו, ההורים, שלל אתגרים ומורכבויות. ביניהם: שעות עבודה ארוכות, הצורך לאזן בין הורות לקריירה, השאיפה (הבלתי ריאלית) להגשים את מודל "ההורות המושלמת", כפי שהיא מוצגת במדיה החברתית ומחסור במעגלי תמיכה זמינים. תוסיפו לכל אלה קשיים התנהגותיים, הקשורים למאפייני הגיל או לנטיות אישיות של הילד שלכם, ותקבלו מתכון (כמעט) וודאי ל'סיר לחץ הורי'.
הבעיה עם שחיקה הורית היא, שבטווח הארוך היא עלולה להזיק לנו וגם לילדים שלנו. היא מזיקה לנו כי היא פוגעת בבריאות וברווחה הנפשית שלנו. היא מזיקה גם לילדים שלנו, כי על אף כוונותינו הטובות, כאשר אנו טרודים ולחוצים - אנחנו פחות פנויים אליהם מבחינה רגשית ונוטים להיות יותר תגובתיים. דבר שבתורו עלול לפגוע ביחסים שלנו איתם ולהסלים בעיות התנהגות.
להיחלץ מהמצב
אז מה אפשר לעשות כדי להיחלץ מ'סיר הלחץ' ההורי ולהחזיר את הבית (וגם את עצמנו) לאיזון ולשפיות? הנה כמה מספר גישות וכלים פרקטיים ומבוססי מחקר, שממש כדאי לכם להכיר.
לנשום: אולי מדובר בקלישאה, אבל בהחלט כזו שעובדת. כשאנחנו מתוחים ולחוצים, המערכת הראשונה שנפגעת היא מערכת הנשימה. תרגול יום יומי, שבו אנו עוצרים מידי פעם, נושמים וממקדים את תשומת הלב שלנו בנשימה - יכול לעזור לנו מאד להרגיע ולווסת, הן את המערכת הגופנית והן את המערכת הנפשית, להיות יותר בנוכחות 'כאן ועכשיו' ולהיות קצת פחות אימפולסיביים ותגובתיים כלפי היקרים לנו.
מיינדפולנס (קשיבות): גישה זו, שמקורה במחוזות הבודהיזם הרחוק, תפסה תאוצה ואהדה רבה בשנים האחרונות. מדובר בתרגול מנטאלי, המתמקד בהפניית תשומת לב סקרנית, מכוונת ולא שיפוטית אל מה שקורה לנו ברגע הנוכחי. תרגול יום יומי של מיינדפולנס יכול לעזור לנו לווסת את רגשותינו ולהתבונן בהם מהצד, מבלי להיסחף או להתערבב בתוכם. מחקרים רבים מצביעים על יעילות הגישה לחיזוק החוסן הנפשי, הבריאות, התפקוד ומערכות היחסים שלנו. כן כן, גם אלו עם ילדינו.
חמלה עצמית: גישה נוספת שזכתה לאהדה נרחבת בקרב אנשי המקצוע בשנים האחרונות היא הגישה של חמלה עצמית מודעת (Mindful Self-Compassion). גישה זו מלמדת אותנו להתבונן בעצמנו ביתר אדיבות, ידידותיות וחמלה ולהפחית ביקורת ושיפוטיות עצמית. ממש כפי שהיינו מתייחסים לאדם אהוב אחר בשעת צרה (דוגמא לדיבור עצמי חומל: "כן, אני עייפה, עצבנית והילד שלי משגע אותי עכשיו. אבל זה בסדר, אני רק בן אדם. אכין לעצמי כוס תה כדי להירגע קצת"). מחקריה פורצי הדרך של הפסיכולוגית ד"ר קריסטין נף אכן מאששים, כי תרגול של חמלה עצמית מודעת בחיי היום יום מוביל לטיפוח החוסן הנפשי, לירידה ברמות הסטרס וגם לשיפור מערכות היחסים שלנו.
צמצום 'שירותים' מיותרים: מסתבר, שבמקרים רבים אנו נוטים לעשות עבור ילדינו הרבה מעבר למה שהם זקוקים לו באמת (לדוגמא: מלבישים את הילד הקטן שלנו בבוקר, בשלב שבו הוא מסוגל כבר לעשות זאת בעצמו). נטייה זו, שכוונות טובות בבסיסה, עלולה להגביר את תחושת העייפות והשחיקה שלנו ובטווח הארוך - גם לחזק את מידת התלותיות של ילדינו בנו. שימו לב, אילו שירותים מיותרים אתם מספקים לילדיכם ואילו מטלות יום-יומיות הם יכולים כבר למלא בכוחות עצמם? צמצום 'שירותים' מיותרים יפחית מהעומס המוטל על כתפיכם ובו זמנית- יפתח את תחושת היכולת והעצמאות של ילדיכם.
זמן לעצמנו: בעידן של ריבוי תפקידים ומשימות בחיינו, הורות לילדים צעירים יכולה להיות תפקיד קשה ותובעני במיוחד. בתוך מרוץ החיים המטורף הזה, חשוב שלא נשכח מפעם לפעם לעצור לרגע, לקחת לעצמנו הפוגה ולהתפנות לדברים שיכולים להטעין לנו את המצברים (למשל: מנוחה, שתיית כוס קפה בנחת, קריאת ספר, הליכה קלה בחוץ או האזנה למוזיקה אהובה). כאשר 'המיכל' שלנו מלא, קל לנו הרבה יותר גם להתפנות ולהעניק לילדינו.
קשרים ותמיכה: אין כיום כמעט אף הורה שלא שמע את האמרה ש"צריך כפר שלם כדי לגדל ילד". ההורות בימינו היא קשה ומאתגרת במיוחד כאשר אין לנו מספיק מעגלי תמיכה זמינים. בזמנים עמוסים ולחוצים, וודאו שאתם לא נשארים לבד עם הקושי. שוחחו ושתפו את בן/בת הזוג, חברים או משפחה מורחבת. בקשו עזרה קונקרטית, כשצריך (כגון: סיוע במטלות הבית או שמירה על הילדים). ולבסוף- אל תתביישו לפנות לייעוץ מקצועי בעת הצורך.
איילת שורר ממלוק היא עו"ס (A.M), מנחת הורים מוסמכת, בעלת התמחות בגיל הרך. מתמחה ב'הורות נושמת'- הדרכת הורים עמוסים לפעוטות.