כולנו הרגשנו את זה, אותו הרגע בהופעה או במועדון שבו הדחף לרקוד משתלט עליך והגוף שלך מתחיל לזוז מעצמו. על פי מחקר חדש שפורסם ב-Current Biology, רמקולים בתדר נמוך מאוד (VLF) המוציאים בס עמוק גורמים לאנשים לרקוד חזק יותר - והמדענים מאחורי המחקר אינם בטוחים מדוע.
המחקר, שנקרא "צליל בתדר נמוך מאוד ולא ניתן לזיהוי מגביר ריקוד בהופעה חיה", נועד לענות על שאלה פשוטה: האם צליל בתדר נמוך, כלומר הבס העמוק שאתה יכול להרגיש בעצמותיך, גורם לאנשים לרקוד יותר? כדי לחקור את התופעה, שכרו המדענים את צמד יוצרי המוזיקה האלקטרונית Orphx כדי להרים הופעה ב-LIVELAB, חלל הופעות ומעבדה באוניברסיטת מק'מאסטר באונטריו, קנדה.
לאנשים שהגיעו להופעה סיפרו על הפרמטרים שלה והם התחברו לסרטי ראש שילכדו את תנועותיהם. המדענים התקינו רמקולים VLF ב- LIVELab - והדליקו וכיבו אותם כל 2.5 דקות במהלך הופעה של 55 דקות. "הנתונים שלנו מראים שהמשתתפים בקהל זזו יותר, בממוצע ב-11.8%, כשה-VLFs פעלו לעומת כשהיו כבויים", נכתב במחקר.
לאחר ההופעה, החוקרים ראיינו את המשתתפים על החוויה שלהם. "נתוני השאלון שלאחר ההופעה הצביעו על כך שהמשתתפים חשו תחושות גופניות הקשורות לתדרי בס במהלך ההופעה - ושאלה היו מענגים ותרמו לדחף לזוז (כולם p < 0.001). עם זאת, התחושות הגופניות לא נתפסו כחזקות יותר מאשר בהופעות דומות", נכתב במחקר.
לא נראה שהרקדנים באמת יכלו לזהות את נוכחותם של רמקולי ה-VLF, גם אם הם רקדו יותר כשאלה פעלו.
ככה ערכו את המחקר
בניסוי נפרד, המדענים הביאו אנשים למעבדה כדי להאזין למוזיקה מהופעה דרך שני סטים שונים של רמקולים. לאחד היה VLF ולשני לא. בערך מחצית מהמאזינים הצליחו לזהות אילו רמקולים היו VLF - שזה לא יותר מאשר הסיכוי לבחור בהם במקרה. נראה שאנשים לא הצליחו לזהות בס עמוק כשהם שמעו אותו - אבל זה עדיין גורם לגוף שלהם לזוז.
מדענים לא מצליחים להבין מדוע אנשים זזו יותר במהלך קטעי ה-VLF של ההופעה. במחקר נכתב: "התנועה גדלה כאשר ה-VLFs פעלו, ומכיוון שה-VLFs היו מתחת או קרוב לסף שמיעתי (וניסוי שלאחר מכן הציע שהם לא ניתנים לזיהוי), אנו מאמינים שזה מייצג השפעה לא מודעת על התנהגות, אולי באמצעות עיבוד וסטיבולרי ו/או מישושי".
המערכת הווסטיבולרית היא החלק באוזן שנותן לבני אדם תחושת איזון ומודעות לגוף שלהם. זוהי מערכת התעלות המורכבת באוזן הפנימית שדרכה עובר הצליל. "מערכות ויברוקטיליות וויסטיבולריות מעבדות צליל בתדר נמוך, יש להן קשרים הדוקים למערכת המוטורית ויכולות להשפיע על דירוגי גרוב, תנועה ספונטנית ותפיסת קצב", נכתב במחקר, "תיאוריה אחת טוענת שלמערכת הוסטיבולרית בפרט יש תפקיד מהותי בתפיסה האנושית של תדרים נמוכים, קצב מוזיקלי והדחף לזוז לצלילי המוזיקה, בין היתר בשל השפעות וסטיבולריות-אוטונומיות".
בשורה התחתונה המדע טוען שאנו יכולים להרגיש את הבס העמוק במוזיקה גם אם אנחנו לא שומע אותו במודע. זה יכול גם לומר שניתן להשתמש ב-VLFs כדי לאלץ אנשים להיכנס לקצב. המחקר סיכם: "תוצאות אלו מוכיחות שהתנהגות חברתית מורכבת - ריקוד - יכולה להיות מוגברת בעוצמתה על ידי VLFs ללא מודעות המשתתפים".