זה היכה בי מעט אחרי הלידה של הבן השני שלי. מיקה, הבת הבכורה שלי, שעוד לא הייתה בת שלוש, היא אישיות בפני עצמה, ועוד איזו אישיות. זה לא רק שהיא נראתה לי גדולה פיזית פתאום, אלא גם האופי שלה קיבל ממד אחר, כמו הרצונות שלה, ההתעקשויות, התכונות הטובות וגם אלו שפחות.
בחודש הראשון לאחר הלידה לקחתי אותה לזמן אחת על אחת, אמרתי לה שהיא יכולה לבחור משהו שאקנה לה בקניון, ונכנסנו ל-h&m. העיניים שלי התמקדו ישר בבגדים לא צועקים מדי, לא הדפסים ילדותיים מדי, לא ורודים מדי, נו, הטעם שלי. והיא? מנופפת לי עם שמלת טול עם פאייטים, מסוג הדברים שאין מצב שהייתי מסתכלת לכיוון שלהם בכלל. אין את המידה שלה. מזל. אחר כך, כשחזרנו הביתה, סיפרתי לבעלי על החוויה עם מיקה בחנות והוא אמר במן פשטות כזאת: את צריכה להבין שיש לה טעם משלה, היא לא צריכה לאהוב את מה שאת אוהבת.
קל יותר להתמודד עם מה שמוכר
מאז התחלתי לשים לב לעוד ועוד דברים שהיא רוצה או עושה שהם ממש לא אני. זה לא שאני מתייחסת לעצמי כאל איזה מודל, ויש בי לא מעט תכונות והרגלים שהייתי רוצה לשנות (זה בהחלט היה מקל על החיים שלי בעבר), אבל זה מה שאני מכירה, ועם המוכר אני יודעת להתמודד יותר טוב.
אני הייתי ילדה טובה, ממש טובה, בטוחה שגם בגילאים שאני לא זוכרת את עצמי. קצת ביישנית, לא עושה הרבה רעש, די צייתנית. מה שנקרא - ילדה נוחה. ומיקה? היא גם ילדה נוחה בכל הקשור לשינה, אוכל וזרימה באופן כללי עם החיים, אבל זה מגיע יחד עם אישיות סוערת (לטובה), היעדר פחד, שמחת חיים שקשה לפספס ולא לשמוע אותה, מרדנות ועקשנות כבר בגיל ההתבגרות הראשון הלא הוא שלוש פלוס, יכולת משא ומתן מרשימה ועוד ועוד.
מצד אחד מתכווצת, מצד שני אני עפה על זה
האופי שלה מעמיד אותה ואותי בלא מעט רגעים מאתגרים בהם אין סינון בין הרצונות שלה לנורמות התנהגות בסיסיות, בלהגיד בפנים לאנשים מה היא חושבת עליהם ולהתנהג לפעמים בתוקפנות על אף היכולת הוורבלית הגבוהה ביותר שלה. במילים אחרות, לפעמים בא לי לקבור את עצמי בגינה כשהיא מתנהגת לא יפה לילד אחר, אבל בו בזמן גם נפעמת ממנה כשהיא קוראת מהצד השני של הרחוב לאבא של ילדה מהגן, או מפטפטת בלי הרף עם השכנים בבניין. עד היום, בגיל 36, אני מתביישת לקרוא לאנשים או לפתוח בשיחה במעלית!
כשאנחנו יושבות בהצגה, אפילו אם לוקח לה כמה דקות "להיכנס" לאווירה, כשהשחקנים מבקשים מתנדבים מהקהל - היא מוצאת את עצמה מהר מאוד על הבמה. ואני מתכווצת ונהנית מזה במקביל. איך לאמא שמחשבת כל צעד יצאה ילדה שלא דופקת חשבון? (כנראה שגם אבא הוריש לה כמה דברים ).
כשרשמנו את מיקה בחופש הגדול האחרון לקייטנה, בה היא לא מכירה אף אחד ואפילו לא את המפעילה, לא היה לנו ספק שהיא תסתדר ותעביר ימים שלמים בכיף. וזה בדיוק מה שהיה. היא מקבלת מצבים בקוליות כזאת שאפילו מבוגרים לא מצליחים למצוא אצלם, מסתגלת, סומכת על אנשים ומתחברת אליהם וגם הם מאוד אוהבים אותה.
ההתנגשויות והתסכולים לגמרי כאן
כמובן שהשוני בינינו גם יוצר בינינו הרבה חיכוכים ואני לומדת איך להתנהל בתוך המרחב הזה. הסיפור על שמלת הפאייטים? אז אולי אותה לא היה במידה, אבל מיקה מבהירה לי יום יום שבנוגע למה שהיא לובשת ה-say הוא שלה. אז כן, נאלצתי לקנות לה יותר שמלות ופחות מכנסיים בקיץ האחרון, קיבלתי סירובים ללבוש פריטים מהממים (בעיני) שקניתי לה ומצאתי את עצמי מושיבה לידי ילדה בת פחות מ-4, הטלפון על אחת האתרים מהם אני מזמינה לה בגדים ומתייעצת איתה איזה נעליים היא רוצה לחורף (הטיפ שעזר לי לכוון אותה למה שאני רציתי: נעליים כמו שיש לאמא ואבא).
גם בגזרת תחומי העניין ושעות הפנאי ישנם רגעים לא פשוטים. רשמתי אותה, אחרי הרבה הסברים ואיתות מצדה שהיא בעניין, לחוג מוזיקה די רציני לקטנטנים. אני באה מרקע מוזיקלי ומנגנת בעצמי, וזיהיתי אצלה את השמיעה הטובה ואני בטוחה שיש לה כישרון גדול. אחרי המפגש הראשון של החוג, בו היא נהנתה וזרמה ושוב אני התמוגגתי מאיפה היכולת שלה לשתף כך פעולה בגילה באופן מעורר התפעלות, מיקה הודיעה לי שהיא לא באה יותר לחוג. מאחר ואני כבר למודת ניסיון לא לחצתי באותו הרגע, ויש לי תחושה שהשגרה החדשה של הגן פלוס העייפות מהיעדר השנ"צ הן שגרמו לה להיות קצת שלילית באותו הערב, על אף ההנאה שהייתה לה בחוג קודם לכן. אני מקווה שהיא תסכים להגיע בפעם הבאה ואעשה מה שביכולתי כדי שהיא תרצה, אבל כמובן שאני לא יכולה להכריח אותה אם היא ממש תתנגד.
בשורה התחתונה, לקח לי קצת זמן להפנים את השוני בינינו, לקבל אותו ולבסוף להבין שזה מה שאני הכי אוהבת אצלה. החיים איתה מלמדים אותי שלפעמים לא מקבלים את מה שרוצים, או יותר נכון את מה שחושבים שרוצים. אולי היה לי קל להתמודד עם איזו מיני-מי שלא הייתה מעמידה אותי מול אתגרים של חוסר הסכמה או מביכה אותי לפעמים עם אקסטרה ביטחון עצמי, אבל איזה כיף שיש לי ילדה כזאת מגניבה, קלילה, מלאת חיים ומודעות עצמית, הלוואי והייתי יותר כמוה כשהייתי ילדה בעצמי.
אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.
אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.
חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/