לרוב נבחר לספר סיפור שמח. זה לא משנה אם נהיה אחרי לילה לבן, או אם רבנו עם בן או בת הזוג וגם אם בת השנתיים שלנו בדיוק רגע אחרי טנטרום- אנחנו לרוב נבחר לחייך למצלמה, בפוזה המחמיאה ביותר שלנו ולספר לעולם "שהכל אצלנו פשוט נפלא". כמה מזה נכון ומדויק? לא ברור.
בחיים האמיתיים יש עוד רגשות, גם פחות נעימים כמו: כאב, עצב, תסכול, בושה, קושי ועוד- אותם לעיתים נבחר פחות להציג לראווה. בתמונה לרוב נבחר להראות כמה שאנחנו מאושרים וכמה טוב לנו. נתפוס את הרגע שיראה את זה ולאחר מכן החיוך לעיתים ירד כי נחזור למציאות היותר מדויקת. נצייר לסביבה שלנו תמונה שהכל טוב ונפלא, ונרגיש בתוכנו לפעמים אחרת לגמרי. מה שעלול לייצר בתוכנו דיסוננס- תחושה של אי נוחות, של פער וגם של ניתוק מעצמנו וממי שאנחנו באמת. כי למדנו להתמקד החוצה במקום פנימה, בלהראות ובלספר סיפור לעולם שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם הסיפור האותנטי שלי. הוא פשוט הסיפור שנוח לספר וגם שנוח לסביבה לקלוט.
עוד אספקט לעניין הוא שבנוסף לאותו פער שנחווה בתוכנו, ייתכן וגם הורה אחר שיראה כמה כל המשפחות נהנות מהחיים ומהילדים שלהם, במקום שבו הוא לא מצליח - הוא עלול להרגיש תחושת כישלון והחמצה.
כשאתם נחשפים לתמונות של אושר ושמחה של כל המשפחה נופשת יחד בחו"ל, והכל נראה נפלא ונוצץ, אף אחד לא יספר לכם שרגע לפני אחד הילדים נשכב על המדרכה ברחוב כי לא הסכמתם לו גלידה או צעצוע יקר מחנות המזכרות והרגשתם מובכים ממש, או שבדיוק כשבאתם לצאת לבילוי, פתאום האמצעית נזכרה שהיא חייבת לשירותים, ואז, ושכשסוף סוף הגעתם למסעדה, הילדים לא מצאו מה לאכול ולא איפשרו לכם להנות, שלא לדבר שכל הדרך הם שאלו "מתי מגיעים" בערך עד שהגעתם.
נכון שזהו רק תרחיש אחד ואני בטוחה שיש מצבים בהם דווקא הכל זורם ונהדר והתמונות אכן מספרות את האמת, אך לעיתים הן לא, לפחות לא את הכל ועדיין נרצה להראות כמה היה לנו טוב ומושלם, כאשר בתוכנו לא תמיד נרגיש ככה.
כיום יש קבוצות שמאפשרות לומר גם את האמת הפחות נעימה, מה שמייצר סולידריות, הזדהות וצחוק, אך לא כולנו ששים לעשות כך. זה פשוט נתפס פחות סקסי להתלונן שקשה לך ולרוב נרצה להיות חלק מהאנשים שבאמת מראים את כל הטוב שיש לעולם להציע. יש משהו באנרגיות של זה - שהוא הרבה יותר נעים ואתה לא רוצה להיות זה שיהרוס את זה.
מה שמפעיל אותנו בחלק מהמקרים, זה איזשהו ריצוי חברתי וסטנדרט שנטמע בנו כחברה - להראות את השמח ואת הנוצץ, מה שכאמור עלול לייצר דיסוננס בין המציאות לבין החוויה הפנימית שלי. צריך לזכור, שגם לכל האנשים שטוב להם- יש אתגרים בדרך, הם פשוט בוחרים שלא להראות את זה.
ההמלצה שלי אליכם היא לזכור שהסטורי הוא לא בהכרח THE WHOLE STORY, לרוב הוא חלק אחד שלא תמיד מייצג את התמונה המלאה. אולי זה רגע אמיתי, ואולי זה רגע פוטנציאלי של כמיהה. אבל הוא רק חלק קטן שבחרו להראות. יש תמיד עוד משהו שקורה מסביב, זו הבחירה שלנו מה להראות. אנחנו ממסגרים את מה שאנחנו רוצים להעביר הלאה ולפעמים זה גם עוזר לנו להתמודד עם מה שפחות זרם והיה לנו כייף.
זה בסדר אם אתם מרגישים קנאה וזה בסדר אם זה מעלה בכם גיחוך וזה בסדר גם אם אתם לא מצליחים לייצר רגעים כאלה בעצמכם, ולו אפילו בשביל התמונה. זה לא אומר שנכשלתם או החמצתם, זה אומר שאתם פשוט חיים את הרגע באותנטיות וחווים את מה שזה מציף בכם, גם אם זה פחות נעים.
חשוב שנהיה מודעים למה שמפעיל אותנו לייצר תמונה מושלמת למציאות וגם שניקח בערבון מוגבל כאשר נראה תמונות מושלמות של אחרים. כשנתמקד ברגעים האותנטיים שלנו ופחות נתעסק בהשוואות - נוכל להרגיש הרבה יותר שלמים עם המציאות שלנו.
תהיו ברגע האמת, בכייף, בשמחה, בתסכול ובקושי, וכשתרגישו שיש רגע אמיתי ואותנטי שאתם רוצים לזכור ולתעד- תעצרו ותצטלמו בספונטניות כדי שתזכרו שהרגע הזה באמת היה ולא בויים רק כדי להיות חלק מסטנדרט חברתי שאומר- " צריך להיות מאושר ושמח ורצוי כל הזמן, במיוחד עם הילדים שלכם ובמיוחד בחופשות משפחתיות". במציאות, יש גם רגעים של תסכול וגם רגעים של אושר, הבחירה היא שלכם- במה להתמקד ומה להראות החוצה לעולם, רק תוודאו עם עצמכם- שאתם גם מרגישים ככה בפנים.
נגה הילה מותנה, מדריכת הורים ומשפחה, מנחת NLP, מטפלת הוליסטית בילדים ויועצת זוגיות
אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.
אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.
חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/