על זה שאנחנו בעיצומה של "מהפכה רגשית" לא צריך להרחיב. ובעצם, אם נחשוב על זה, זה ממש לא דבר חדש הפילוסופיה התמקדה ברגשות עוד בתקופת הפילוסוף אריסטו שהתייחס ל"חוש השישי" שלנו, זה שבשונה מחמשת החושים הרגילים, נותן לנו את התשובה מה קורה בתוכנו? איך אנחנו מרגישים מבפנים כלפי כל מה שקורה בחוץ. אפשר לקרוא לזה "קול פנימי" או אינטואיציה.
והעניין הוא שזו המטרה הכי חשובה של הרגשות - לאותת לנו מה המצב שלנו. הרגשות מאפשרים לנו לעשות צימוד לגבי איך אנחנו מרגישים מבפנים נוכח הסביבה המשתנה. למשל מתי הזמן שלנו להתרחק מסיטואציה מסוימת על מנת להגן על עצמנו? מתי ולמי מתאים להתקרב? על מי אפשר לסמוך? מי בצד שלי ומי נגדי?
אני בטוחה שאין הורה שלא רוצה שהילד שלו ילמד בדיוק את זה! ולו מתוך ההבנה שאנחנו לא תמיד נהיה שם לצידו והוא יצטרך במוקדם או במאוחר, לפגוש את החיים, את הסביבה, את השינויים, את העולם.
אם כך, למה אנחנו משתיקים את הרגשות שלהם? אומרים להם פעם אחר פעם "לא קרה כלום", "אין סיבה לפחד", "לא צריך לבכות"...
למה אנחנו מתערבים בחוש השישי שלהם?
ייתכן שהתשובה נעוצה בעובדה שבתור הורים קשה לנו מאוד לראות את הילדים שלנו חווים רגשות שליליים, קשה לנו לראות אותם עצובים או מתוסכלים, כואב לנו לראות אותם מפחדים או מקנאים,
ובעצם אם היינו יכולים לגרום לכך שהם פשוט יהיו מאושרים ושמחים כל הזמן בטח היינו עושים את זה. אבל בואו נודה על האמת, זה לא אפשרי להיות כל הזמן בשמחה, והחדשות הטובות הן, שהתפתחותית גם ממש לא צריך.
דרווין אמר את זה כבר מזמן - מה שחיוני עבורנו בשביל לשרוד זו היכולת להתמודד עם שינויים, להתאים את עצמנו לסביבה המשתנה.
אז בשביל שהילדים שלנו יתפתחו כראוי הם צריכים ללמוד להסתגל לסביבה, לתרגל את הוויסות הרגשי שלהם, ללמוד לשלוט בעוצמות של הרגשות - אבל ממש לא לכבות אותם.
במילים אחרות, זה אומר שהמפתח הוא בוויסות בעצימות של התגובות, זה מה שיקבע בסופו של יום את ההסתגלות שלהם לסביבה בצורה טובה.
ופה כרגיל אנחנו ההורים, נכנסים למשוואה, לתגובות שלנו יש השפעה מכרעת על יכולות הוויסות של הילדים, הם לומדים על העולם דרכנו, סומכים על סביבתם המשתנה דרך האינטראקציות והקשר שלהם איתנו אז מה אפשר להגיד להם במקום לא קרה כלום? הכל בסדר? תפסיק לבכות?
הנה כמה רעיונות:
· תרגע! -> אני רואה שקשה לך, אני כאן
· תפסיק לבכות! -> זה בסדר לבכות
· לא קרה כלום! - > מותר לך להרגיש עצוב
· הכל בסדר! - > הכל בסדר?
· זה לא כזה קשה! -> אני סומכת עליך אתה יודע לעשות גם דברים קשים
· קודם תרגע ואז תבוא אלי -> אם בא לך להיות קצת לבד זה בסדר, אני מחכה ממש פה בצד
· איך אני יכול לעזור? מה אתה צריך? מה יעזור לך להירגע?
· אל תהיה עצוב! -> אני רואה שזה לא פשוט לך אני כאן בשבילך
· מה כבר קרה? -> זה באמת מעצבן כשזה קורה...אתה צודק
· שטויות זו רק שריטה קטנה -> זה היה נראה ממש כואב...אתה בסדר?
ולסיכום זיכרו, כשהילדים שלנו מרגישים רגשות שליליים, כשהם סוערים ומתוסכלים הם לא פנויים ללמוד, לשמוע הסברים ובטח לא הטפות, בעצם, אף אחד לא יכול ללמוד כשהוא בתוך סערה, תנו לערפל להתפזר לפני שאתם מגיעים עם פתרונות, תנו להם להרגיש הכל מהכל - זה לטובתם.
נכתב על ידי דנה אמר - מנתחת התנהגות מוסמכת, MA בחינוך מיוחד, מרצה ומומחית בליווי התא המשפחתי.
אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.
אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.
חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/