אין דבר יותר מייאש להורה מאשר לעמוד חסר אונים, אל מול פעוט בזמן התקף זעם. הבלבול שלנו חוגג אל מול מופע, הרקיעות הבכי והצעקות. מה עלינו לעשות עכשיו? לכעוס? לצעוק? להציב גבול? לחנך? להכיל? לחבק? להתעקש או לוותר? המחשבות של ההורה הממוצע נודדות בין ייאוש לתקווה מגלגלות כל עצה או טיפ ששמע במטרה להבין מה הדבר הנכון לעשות כרגע.
הילדים הצעירים שלנו מרגישים הכל מהכל ובעוצמות גבוהות, הם נעים במהירות מכעס אדיר לשמחה בלתי נשלטת, מבהלה גדולה להתרגשות ועכשיו הוסיפו לתוך המטוטלת הרגשית הזו גם עייפות, רעב וקצת קנאה והנה מתכון מוצלח להתפרצות חסרת גבולות.
אז בואו נתחיל מהסוף - אנחנו לא יכולים למנוע מהתקפי הזעם להתרחש, ויותר מזה, אנחנו גם ממש לא רוצים. למופעי הזעם הללו בגיל הרך יש תפקיד וחשיבות התפתחותית גדולה עבור הילדים שלנו, דרך התקפי הזעם הם לומדים איך להתמודד עם רגשות גדולים, מתנסים בוויסות, שעדיין רחוק מלהיות מגובש, דרך התקפי הזעם הם לומדים על בשרם, בפעמים הראשונות, שהמציאות יכולה להיות מתסכלת ובחיים כמו בחיים, לפעמים נדרש להפגין איפוק ודחיית סיפוקים. אבל המערכת שלהם עדיין "בתקופת הרצה" האונה הפרונטלית שלהם עוד לא מפותחת, היכולת שלהם לתפקודים ניהוליים, פתרון בעיות, דחיית סיפוקים, ויסות עצמי, עיכוב תגובה עדיין בחיתולים (תרתי משמע) והציפייה שלנו שהם יצליחו בכל המשימות הללו לא מתכתבת עם המציאות.
אפשר להסתכל על כל הרעיון הזה של הגיל הרך כ"תחנת ביניים" שנועדה להכין את הילד שלנו להיות אדם נפרד, שלם, חושב ועצמאי בזכות עצמו.
אבל, מדובר בתהליך למידה והתפתחות, כזה שלוקח זמן ומכיל בתוכו הרבה מצבים של ניסוי וטעיה. והפרדוקס הגדול הוא, שבדיוק אותם מצבים הופכים את מציאות חיינו כהורים לילדים בגיל הרך לאינטנסיבית ושוחקת. בדיוק שם כאשר הילדים שלנו פוגשים את העולם אנחנו "מאבדים את זה" יוצאים מאיזון ופונים לדפוסי פעולה שרק מרחיקים אותנו מפתרון: כמו לפנות להגיון שלהם, להסביר להם למה זה לא מתאים, לנהל משא ומתן, לנסות לצקת ערכים וחינוך, להציע שוחד ובמקרים קשים ממש אפילו להעניש או להתעלם.
העניין הוא שבזמן הסערה, בתוך התקף הזעם הילדים שלנו לא באמת פנויים לשמוע הגיון, הקשב שלהם לא קולט תוכן חינוכי ומסרים ערכיים, ואין להם הרבה מה להפסיד - אם נלך איתם ראש בראש הם יתישו אותנו רק יותר.
אז כאמור, אנחנו לא יכולים למנוע מהתקפי הזעם הללו להתרחש, אבל אנחנו בהחלט יכולים להפוך אותם לנסבלים יותר אם רק נשנה את אופן ההסתכלות ואת דרך המחשבה שלנו. תחשבו רגע מה היה קורה אם בכל פעם שהפעוט שלכם מפגין התקף זעם תשנו את צורת המחשבה באופן הבא:
● במקום להגיד לעצמכם "ואוו הוא חסר גבולות" אימרו - "ואוו בטח ממש קשה לו"
● במקום להגיד לעצמכם "הוא חייב להבין שככה לא מתנהגים" אימרו - "הוא חייב שאני אעזור לו להירגע"
● במקום להגיד לעצמכם "אסור לי להתייחס אליו כשהוא ככה" - אימרו "הוא צריך לדעת שאני מקבלת אותו בכל מצב"
דרך ההסתכלות הזו תשנה גם את התגובות שלכם, את מידת הסבלנות והאמפתיה שתחושו כלפי הילד שנמצא בסערה וזקוק ליד מכוונת ולעיניים טובות שיעבירו מסר שגם בתוך הסחף הוא מוגן, בטוח ואהוב.
חכו עם החינוך לרגעי שקט, צקו ערכים באופן עקבי ושיטתי לאורך היום יום ובזמן שהילד סוער - קחו נשימה עמוקה והזכירו לעצמכם שכל התקף זעם כזה הוא תחנה בדרך, הוא הזדמנות ללמידה, לחיזוק הקשר ולהתפתחות האדם המיוחד שאתם מגדלים.
נכתב על ידי דנה אמר - מנתחת התנהגות מוסמכת, MA בחינוך מיוחד, מרצה ומומחית בליווי התא המשפחתי.
אפליקציית Jama הוקמה במטרה לתת מענה לאימהות לתינוקות בגילאי לידה ועד גיל שלוש, ולרכז עבורן תוכן, פעילויות, טיפים ממומחים וסרטונים שילוו אותן לאורך התקופה המאתגרת הזאת. כל התכנים באפליקציה "גדלים" יחד עם התינוק ומותאמים באופן מדויק לשלבי ההתפתחות שלו, כך שהאימהות מקבלות רק את מה שרלוונטי להן ומעניין אותן בכל רגע נתון.
אפליקציית Jama היא ה-מקום של האימהות בישראל לפגוש ולהכיר אימהות נוספות סביבן, וליצור חברויות חדשות ומרגשות במסע המרתק.
חפשו אותנו בגוגל: https://app.jama.co.il/