האם התמודדות עם כישלונות חוזרים מחשלת אותנו? בראייה על פני ציר הזמן, הכישלונות מחזקים אותנו, גם אם באותו הרגע הם נראים כדבר הגרוע ביותר שיכול להיות. הזיכרון שלנו יודע שכמו בעבר, גם הפעם נקום מחושלים יותר. ספורטאים שחווים כישלונות חוזרים ונשנים לומדים לאמן את "שריר ההתאוששות", והם עושים זאת בעזרת שלושה כלים מעשיים ויום-יומיים, שאותם ניתן לאמץ בכל תחומי החיים.
ניתוח הכישלון
כישלון הוא אירוע שנובע מגורמים חיצוניים, שאינם נמצאים בשליטתנו, ומגורמים פנימיים, שאותם ניתן לאמן, לשפר ולייעל. כדי להתמודד טוב יותר עם הכישלון, חשוב להפריד בין החלקים שקשורים אלינו, לבין החלקים שאינם קשורים אלינו. רעיון זה לקוח מתיאוריית הייחוס הסיבתי, שלפיה יש לנתח את הכישלון דרך שלושה ממדים:
עד כמה המצב היה בשליטתי (דרגת המאמץ שהשקעתי) או לא בשליטתי (קושי המטלה)?
האם הסיבה יציבה לאורך זמן (יכולת טבעית) או משתנה (מאמץ)?
האם הכישלון מיוחס לגורמים פנימיים (יכולת אישית) או לגורמים חיצוניים (מזל, מזג אוויר וכו')?
אם נסביר לעצמנו שנכשלנו כי לא היה לנו מזל, לא נוכל ללמוד מזה שום דבר לפעם הבאה, מדובר הרי בסיבה חיצונית שאינה בשליטתנו ואשר משתנה מעת לעת. לעומת זאת, אם נודה שנכשלנו כי לא השקענו מספיק מאמץ, ישנו סיכוי סביר שבפעם הבאה נרצה להשקיע יותר.
לתת זמן
הכישלון הוא זעזוע לנפש - דייטים מאכזבים, כישלון בבחינות, כישלון בראיונות עבודה, כישלון בביצוע תרגיל מסוים או תחושה שיש תקרת זכוכית שאותה אנחנו לא מצליחים לעבור - אי אפשר להתעלם מהכישלון או להתכחש אליו. הוא שריר וקיים, וצריך לחוש אותו במלוא עוצמתו - אך גם לדעת לא להישאב לתוכו - לכן אני ממליצה לתחום את "השהות בכישלון" בפרק זמן מוגדר וידוע מראש.
לדוגמה: מעכשיו ועד מחר בשעה 16:00 אני ארשה לעצמי "להתפרק וליפול" אל תוך תחושת הכישלון, אך לאחר מכן עלי להרים את עצמי ולהתחיל להתנהל לצד תחושות הדכדוך והכאב. בדרך זו ביטאתי והרגשתי את הכאב שלי, אבל אני גם מחזירה את השליטה לחיי, שכן אני מחליטה עד כמה אני מסכימה לעסוק בכישלון, כך שאוכל להמשיך ולתפקד לצד הכאב. החזרה לשגרה ממזערת את העיסוק ברגשות ומפנה מקום לאנרגיות חדשות של התרוממות.
לתת מקום לטוב שבחיים
באופן טבעי כולנו נוטים לשקוע, זה די תואם הרי את חוק המשיכה, אך הדרך להצלחה שזורה ברגעים של אושר, רגעים יום-יומיים קטנים, שיפורים וכוונונים קלים, ולאו דווקא באירועים משני חיים. אני אוהבת לתת למטופלים שלי משימות שקשורות בהכרת תודה ובהערכת הקיים. לדוגמה, להודות בסוף היום על שלושה דברים שקרו לי. בדרך זו ניתן ליצור נתיב חשמלי חדש במוח, שמאפשר למוח לנווט אל תוך חשיבה של הוקרה, ולהסיח את הדעת מהקשיים - לא להתעלם מהם, אך בהחלט להרחיב את נקודת המבט.
הנה דוגמה לשני תרגילים שאפשר ליישם מדי יום:
1. לרשום שלושה דברים שאני מצפה להם ביחס ליום שיהיה לי.
2. לערוך רשימה של דברים שמרוממים את רוחי, ולעשות אחד מהם מדי יום - מוזיקה, סרט טוב, שיחה עם אדם קרוב או להימצא במקום נעים - העיקר להעלות את השמחה בלב.
המתקדמים, שירצו להתאמן על דרך חשיבה זו בצורה מקצועית, יכולים להיעזר באיש מקצוע מעולם ה-NLP, במטרה לתרגל כלים להעלאת הביטחון העצמי באמצעות תרגילי חשיבה. מדובר ב"חדר כושר למוח".
תוכנית פעולה עם מבט לעתיד
לאחר שסיימתי לבחון את סיבות שהביאו לכישלון, ולאחר שהבנתי מה אפשר היה לעשות בצורה אחרת, אני בונה לעצמי תוכנית פעולה עם המבט קדימה במטרה לשפר את דרך ההתמודדות שלי עם מצב דומה בפעם הבאה. בתוכנית אני מגדירה לעצמי מספר נקודות: כיצד אתנהל? מה מצריכה ממני דרך התנהלות זאת? אלו פעולות עלי לבצע כדי להכין את עצמי טוב יותר להתמודדות הבאה? ועוד. זהו כלי נוסף, חשוב וטבעי, שמשמש כ"סגירת מעגל".
קרן כהן, פסיכולוגית לספורט ולביצוע, ומאמנת אישית בשילוב NLP. עובדת עם ספורטאים, ספורטאיות וקבוצות, ומאמנת כל אדם שמעוניין להשיג כל יעד ומטרה בתחומי החיים, ללא כל קשר לתחום עיסוקו.
לפרטים ויצירת קשר: 053-2721232
לאתר המלא של קרן כהן
keren_cohen@outlook.com