צעירים לא יבינו זאת, אבל בשנות ה-90, כשמישהו הזכיר את השם "רונאלדו", היה ברור שהוא מתכוון לרונאלדו לואיז נזאריו דה לימה, "הפנומן", החלוץ האגדי של נבחרת ברזיל. במונדיאל 1998 שהתקיים בצרפת, הציפיות מרונאלדו הגיעו לשמיים, וברזיל כולה ציפתה שהפנומן יביא הביתה את גביע העולם בכדורגל. עם זאת, בלילה שלפני הגמר נגד צרפת, רונאלדו קרס: לפי הדיווחים, חבריו, לקבוצה ראו אותו רועד במיטתו. רונאלדו נגרע מהסגל למשחק, אולם למרבה התדהמה, הוחזר אליו רק חצי שעה לפני השריקה, לאחר שהצוות הרפואי קבע שרונאלדו כשיר לשחק. הופעתו של רונאלדו באותו ערב הייתה אנמית במיוחד, וברזיל הפסידה לצרפת 3-0.
כנראה שלעולם לא נדע בוודאות, אולם ההערכה המקובלת היא שרונאלדו פשוט חווה התקף חרדה, ואולץ בכל זאת להשתתף במשחק. ארבע שנים לאחר מכן, רונאלדו התאושש, ובמונדיאל ביפן ב-2002 היה מלך השערים, והביא את הגביע המיוחל לסלסאו. אולם הסיפור של רונאלדו באותו גמר ב-98, מספר משהו על העולם הקשוח של הספורט המקצועני, והחרדות שהוא מביא איתו לספורטאים, שהיום כבר יותר מקובל לדבר עליהן בפתיחות.
על חרדה וספורט
חרדה היא מצב רגשי שלילי, בו תחושות של עצבנות, מתיחות, דאגות וחששות, מקושרות עם פעילות פיזיולוגית או עוררות מוגברת של מערכות שונות בגוף. לא מעט פרמטרים משפיעים על מידת החרדה של הסובייקט, כגון מאפייני אישיות מולדים, הסביבה בה הוא חי, וכן אירועים שמתרחשים במציאות האובייקטיבית. בשנים האחרונות אנו מבינים יותר ויותר את הקשר בין חרדה לבין ספורט מקצועני: ב-2015 התפרסם מחקר של איגוד שחקני הכדורגל הבינלאומי, FIFPro, שמצא כי 38% משחקני הכדורגל המקצועני חווים תסמינים של דיכאון או חרדה, הרבה יותר מהממוצע הכללי באוכלוסייה. יותר ויותר מאלו העוסקים בספורט מקצועני, החלו בשנים האחרונות "לצאת מהארון" בשנים האחרונות, והחלו לדבר בגילוי לב על החרדות שלהם.
מה שגורם לרוב לחרדות בספורט המקצועני, הוא לא הספורט, אלא יותר החלק של "המקצועני". לפעילות ספורטיבית עצמה יש תרומה בהפחתה או במניעה של חרדות: מערכת העצבים הסימפתטית שלנו, זו שמיועדת לתפקד במצבי קיצון וסכנה, פועלת בצורה מתונה יותר כאשר הגוף שלנו מאומן. עיסוק בספורט גורם להפרשת אנדורפין, אדרנלין ועוד, ואנשים שעושים פעילות גופנית איכותית באופן קבוע, הם בממוצע אנשים מאושרים יותר מאלו שאינם עושים פעילות גופנית.
אם כך, מדוע ספורטאים מקצוענים שעוסקים המון בספורט, נוטים לפתח הפרעות חרדה יותר מהממוצע באוכלוסייה? הדבר קשור במידה מסוימת לשיאים הרגשיים המעורבים בספורט המקצועני: העניין הציבורי, הכסף שמעורב בספורט המקצועני, ההכנות הרבות שהשקיע ספורטאי כדי להתכונן לרגעים הללו; כל אלו עשויים להעלות את רמת החרדה בקרב ספורטאים: אם כל כך הרבה כסף וזמן הושקע בעניין, וקהל גדול הגיע לצפות בו, הספורטאי מרגיש שחובת ההוכחה עליו.
למה כדורסלן מחטיא מהעונשין?
ניקח את התחום של כדורסל מקצועני למשל: שחקן כדורסל ברמה של יורוליג או NBA, בהנחה שהוא מרוכז ואף אחד לא שומר עליו או מפריע לו, יכול לקלוע ללא החטאה כמעט מכל מקום בתוך חצי המגרש ממנו הוא זורק לסל, באחוזים גבוהים מאד. אם כך, מדוע שחקנים בכלל מחטיאים זריקות עונשין, דווקא כאשר אף אחד לא מפריע להם לזרוק? הסיבה קשורה לרוב לאותה חובה להוכיח את עצמם: כדורסלן שזורק זריקות עונשין, יודע שהציפייה ממנו לקלוע מובנת מאליה במובן מסוים, ולכן כל מצב שהוא פחות מקליעה, הוא כישלון. משום כך, הוא יכול רק להפסיד מהאתגר, רק לעשות נזק, ולא לקצור הצלחה. בחיי היום יום שלנו, אנו נוטים להימנע ממצבים לא נעימים, אולם ספורטאי מקצועני חייב להתעמת איתם בכל משחק או תחרות, ואין לו אפשרות להימנע מהם.
אפשר לטעון כי ספורט אישי יותר מעורר חרדה לעומת ספורט קבוצתי, שהרי בספורט אישי כמו טניס למשל, אתה לא יכול להסתמך על חבריך לקבוצה שיתקנו את הטעויות שלך במידת הצורך, ובעצם "הכל עליך". הטניסאית נעמי אוסקה, שבשיאה דורגה במקום הראשון בעולם ועדיין מועמדת לזכייה בכל גראנד סלאם בו היא משתתפת, פרשה מהרולאן גארוס האחרון, היות ולדבריה היא "מתמודדת עם חרדות ומרגישה פגיעה". מצד שני, דווקא בגלל שבספורט הקבוצתי אנו תלויים בתפקוד של יתר חברינו לקבוצה, ויתרה מכך, הקבוצה תלויה בתפקוד שלנו, יש ממד גובר של אי ודאות, ולכן דווקא הספורט הקבוצתי נחשב למחולל חרדה גבוה יותר מן הספורט האישי. סיטואציות שמעוררות חרדה במיוחד, הן משימות אישיות בתוך הספורט הקבוצתי, כגון בעיטת פנדל או זריקות עונשין, שנחשבות לרגעי שיא במשחק ולכן מעוררים חרדה בקרב ספורטאים רבים. אנחל די מאריה מפריז סן ג'רמן, שחקן ה-NBA לשעבר קווין לאב ועוד רבים, הם רק דוגמא קטנה לספורטאים מקבוצות מובילות, שדיברו בגלוי על התקפי חרדה שקיבלו על רקע אירועים ספורטיביים.
התמודדות עם חרדה
המצבים הללו והשחיקה שנגרמת כתוצאה מהם, הם במובן מסוים גורם עיקרי להפרעות החרדה שנגרמות כתוצאה מעיסוק בספורט. אולם טיפול בחרדה מומלץ לא רק לספורטאים מקצוענים כמובן, אלא לכל מי שסובל מחרדה ברמה שמשבשת את שגרת יומו, ופוגעת באיכות החיים שלו.
כאן נכנסת החשיבות של פסיכולוג לספורט וביצועים, המתמחה בטיפול בחרדות: לשקף למטופל (בין אם הוא ספורטאי ובין אם לאו) את המצב לאשורו, לזהות את גורמי החרדה, ולצייד אותו בכלים פרקטיים שיעזרו לו להתמודד באותם רגעי לחץ. כלים כאלו הם למשל התמודדות מבוקרת עם כישלון, כיצד להמשיך לתפקד גם לאחר כישלון לכאורה (כגון החטאת עונשין או זריקה חשובה), כיצד להגדיר מטרות בצורה נכונה וכיצד להפחית מחשבות מגבילות ברגעי לחץ.
קרן כהן בוגרת לימודי תואר שני בפסיכולוגיה של ספורט ואימון גופני, ועובדת עם ספורטאים תחרותיים וקבוצות ספורטיביות. בנוסף, קרן היא מאמנת אישית ומטפלת ב-NLP ומובילה אנשים להגשמת מטרות במגוון תחומי החיים. הקליניקה שלה נמצאת ברחוב הרצל 91, ראשון לציון.
לפרטים נוספים, ניתן להיכנס לאתר הבית של הפסיכולוגית לספורט קרן כהן , לדף הפייסבוק או התקשרו לטלפון 053-2721232.