למה אנשים עדיין מפחדים כל כך מטיפול בהיפנוזה?

רבים מאיתנו נתקלים בתופעה הזו: אנו יושבים במכונית במושב הקדמי ליד הנהג, וכשהוא בולם, הרגל שלנו מתרוממת ולוחצת על הדוושה שאינה קיימת; אם שמאכילה את תינוקה פותחת גם את פיה כאשר היא מקרבת את הכפית לפי התינוק והוא בתגובה פותח את הפה; המטופל חושב על "אגם מים יפה בטבע", מנסה לדמיין "אגם מים יפה בטבע" בעזרת ההנחיה של המטפל, ואז המטופל עשוי להרגיש ירידה בטונוס השרירים במקומות שונים בגוף (רפיון שרירים), כביטויים של שקט, רוגע, שלווה ונעימות - תוצאות של חשיבתו ודמיונו את "אגם המים היפה בטבע". כל הדוגמאות הללו הן מצבי תודעה היפנוטיים.

היפנוזה היא תהליך ומצב של ריכוז פנימי בתחושות, ברגשות ובמחשבות של המטופל להתחבר למאגרים ומשאבים נפשיים וגופניים לא מודעים. במצב היפנוטי, ניתן להעביר לאדם סוגסטיה (השאה=השפעה), העשויה לשפר את מצבו הנוכחי שבעקבותיו הגיע לטיפול. זהו רעיון המתקבל על ידי המטופל לא מתוך שכנוע אינטלקטואלי, אלא, תוך עקיפת תהליכי בקרה אינטלקטואליים.

היפנוזה היא מצב אחר של מודעות. בזמן הטיפול בהיפנוזה, האדם מרוכז בחוויות של עצמו, ומגיע אל רמת מודעות אחרת של עצמו: חשיבה בתמונות, האטה של חשיבה לוגית-מושגית, חוויות חושיות של מראות, צלילים - מצב הדומה לחלום. אך בניגוד לאדם הישן וחולם - המטופל בהיפנוזה אינו ישן. היפנוזה אינה מצב של שינה - האדם המטופל בהיפנוזה מודע וחש את כל המתרחש באופן מחשבתי, רגשי וגופני בזמן הטיפול בהיפנוזה. הוא שומע, מקשיב ומגיב.

היפנוזה גם אינה מצב של חוסר הכרה - האדם המטופל בהיפנוזה הוא בהכרה מלאה, יודע, חש ומרגיש וערנותו הפנימית (הפניית הקשב כלפי פנים) אף רבה יותר מערנותו הפנימית בחיי היומיום.

בטיפול בהיפנוזה, אי אפשר "להביא", "להכריח" או "לשכנע" את המטופל למעשים ולהתנהגויות הנוגדים את המוסר, האתיקה או עקרונות החיים שלו. אין ההיפנוזה מנוגדת ליושר האישי של המטופל והיא פועלת על פי נורמות חיים המקובלות על ידי המטופל.

ההיפנוזה אינה מסוכנת, בתנאי שהטיפול בהיפנוזה נעשה על ידי מטפל מיומן בהיפנוזה. למטפל בהיפנוזה ניתן רישיון לטיפול בהיפנוזה על פי חוק ההיפנוזה שחוקקה הכנסת בשנת 1984. הרישיון הניתן למטפל בהיפנוזה נקרא בשם: "הרשאה להיפנוט". זהו רישיון לעסוק במקצוע טיפולי כפי שמשרד הבריאות נותן רישיון לעוסק ברפואה (רופאים), או בפסיכולוגיה (פסיכולוגים). אין לטפל בהיפנוזה על ידי אדם שלא הוסמך לכך. המטפל בהיפנוזה ללא רישיון עובר עבירה פלילית וצפוי לעונש על פי החוק.

הטיפול בהיפנוזה נעשה בדרך כלל בארבעה שלבים: השלב הראשון, שלב הראיון המקדים, שבו המטפל בהיפנוזה מכיר את המטופל על כל ההיבטים הקשורים לבעייתו הרפואית ו/או הנפשית. בשלב זה המטפל גם מסביר על היפנוזה ובודק את אמונותיו של המטופל ביחס להיפנוזה ומספק מידע מהימן ואחראי על טיפול בהיפנוזה.

בשלב השני, שלב שבו המטפל מסייע למטופל להיכנס למצב היפנוטי (טראנס היפנוט), בשיטות היפנוטיות שונות. המטפל גם מעמיק את המצב ההיפנוטי של המטופל כדי לעבור לשלב השלישי, שלב הטיפול עצמו בהתאם לבעיה של המטופל. השלב הרביעי בתהליך הטיפול בהיפנוזה נקרא דה-היפנוטיזציה, שלב שבו המטפל מוציא את המטופל מהטרנס ההיפנוטי ומחזיר אותו לערנות הרגילה של חיי היומיום.

הטיפולים הניתנים בהיפנוזה רבים ומגוונים: טיפולים בכאב כרוני - כגון כאבי צוואר, כתפיים, גב, גפיים תחתונות, כאבי פרקים, כאבי שרירים-שלד לאחר תאונות וחבלות; לחץ דם גבוה, כאבים בחזה עם ובלי רקע של מחלת לב; מחלות הפוגעות במערכת החיסון של הגוף; אלרגיות, אסטמה; יבלות בעור, נשירת שיער; מעי רגיש, הרטבת לילה; תופעות לוואי של טיפולים אונקולוגיים כגון: בחילות והקאות ונשירת שיער; חרדות, מתחים, פוביות, קשיי שינה, פחד קהל וחרדת במה, הפסקת עישון, ירידה במשקל והשמנה, ועוד ועוד.

היום יש תמיכה מדעית ברורה בחקר המוח לקיומן של התופעות ההיפנוטיות וחוקרים רבים עוסקים בכך. אחת הדוגמאות המדעיות למחקרים אלו הם מחקרים שבהם חוקרים ומדענים שוקדים על גיבוש ממצאים, שיתמכו בהשערה שכניסה למצב היפנוטי מבוססת על שינויים בתפקוד של אזורים שונים במוח. בעבר הייתה ההגדרה המדעית של ההיפנוזה מושא להתלבטויות ועברה לא מעט שינויים. פיתוח שיטת הדימות fMRI (Functional Magnetic Resonance Imaging) שינה את התמונה.

מאז ראשית העשור הקודם עורכים חוקרי מוח מחקרים על היפנוזה בשיטות fMRI. את המגמה סימן מאמר פורץ דרך של חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית, שכותרתו: "דימוי היפנוטי חזותי משנה את תהליך ראיית הצבע במוח" .במחקר זה נבחרו נבדקים בעלי יכולת היפנוטית גבוהה (כלומר, בעלי כישרון רב להיכנס למצב היפנוטי). הם התבקשו לראות צורה בשני מצבים: במצב ראייה רגיל הוצגה להם צורה ובתוכה צבעים שונים. התגובות במוחם נרשמו בשיטת fMRI. במצב השני התבקשו הנבדקים להתבונן באותה צורה כשהם נתונים בהיפנוזה. הפעם הוצגה להם צורה זהה, אבל באפור-שחור, והם התבקשו להתייחס אליה "כאילו" יש בה צבעים. גם בבדיקה השנייה נרשמו תגובות המוח באמצעות fMRI.

תוצאות הרישום במוח הראו כי כאשר הנבדקים היו במצב היפנוטי, אזורי המוח המעורבים בזיהוי צבעים היו פעילים, גם שעה שהם ראו צורה אפורה ורק התבקשו להתייחס אליה כאילו יש בה צבע. מסקנה: החוויה הסובייקטיבית (היפנוזה) של ראיית צורה ללא צבע היתה דומה לחוויה של ראיית צורה אמיתית עם צבע.


ד"ר שאול נבון הוא פסיכולוג רפואי מומחה-מדריך, מורשה להיפנוט ולמחקר מדעי בהיפנוזה.