כשאנחנו מתבגרים, רבים מאיתנו מבחינים בשינויים בהרגלי מתן השתן, כמו קושי להתאפק, תדירות גבוהה, קימה בלילה לשירותים ולעיתים גם דליפת שתן. אך כיוון שהפרעות השתנה הן נושא שלא כל כך נעים לנו לדבר עליו, הנטייה היא לעתים להתעלם מהן ולא למהר לטפל בהן. אך פעמים רבות אפשר לטפל בהן, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתסמונת השלפוחית הרגיזה.
תסמונת השלפוחית הרגיזה מתאפיינת בדחיפות למתן שתן (קושי להתאפק) עם או ללא דליפת שתן, תדירות גבוהה למתן שתן (יותר משמונה פעמים ביום) וקימה לילית לצורך מתן שתן (מעל פעם אחת בלילה). השכיחות עולה עם הגיל והיא קיימת אצל רבע מאוכלוסיית בני 70 ומעלה. בשליש מהמטופלים הסובלים משלפוחית רגיזה תופיע גם דליפת שתן מדחיפות.
אומנם שכיחות התסמונת זהה בגברים ובנשים, אך לנשים יש נטייה גבוהה יותר לדליפה. התסמונת מביאה לפגיעה משמעותית באיכות החיים: תעסוקתית, חברתית, בתפקוד המיני, בפעילויות היומיומיות וכיוצא בזה. את כל אלו אפשר לשפר ולשנות באמצעות אבחון נאות ומתן טיפול מתאים.
לאחר שנשללו תחלואות אחרות של מערכת השתן העשויות לבוא לידי ביטוי ע"י תסמינים דומים (כגון: זיהומים בדרכי השתן, גידולים במערכת השתן, ערמונית מוגדלת בגברים, צניחת איברי האגן בנשים ועוד), אפשר יהיה להתחיל בטיפול לתסמונת השלפוחית הרגיזה. הטיפול הראשון הוא טיפול התנהגותי - שינויים בהרגלי שתייה, צמצום שתיה של משקאות משתנים וצמצום אכילה ושתייה לפני השינה, זאת בשילוב עם טיפולי פיזיותרפיה של רצפת האגן. השלב הבא הוא הטיפול התרופתי, שמומלץ לשלבו עם הטיפול ההתנהגותי.
עד לפני מספר שנים, הטיפול התרופתי כלל תרופות 'אנטיכולינרגיות' אשר מעכבות את ההתכווצויות הבלתי רצוניות של שלפוחית השתן, מעלות את יכולת הקיבולת של השלפוחית ומורידות את הלחצים בשלפוחית בשלב המילוי, ובכך גם מעלות את המרווחים בין ההשתנות. לצד יעילותן המוכחת והידועה, תרופות מקבוצה זו עלולות לגרום לתופעות לוואי מטרידות כגון - יובש בפה, נטייה לעצירות, טשטוש ראייה וירידה קוגניטיבית.
כמו-כן יש לתת את הדעת בעניין "העומס האנטיכולינרגי" - תרופות אחרות רבות הנמצאות בשימוש שכיח יחסית (כמו תרופות להורדת ל"ד, תרופות פסיכיאטריות ועוד) - גם הן בעלות השפעה אנטיכולינגרית. שימוש בתרופות בעלות אפקט אנטיכולינרגי במינון גבוה עלול להוביל לפגיעה קוגניטיבית ומזוהה עם שכיחות גבוהה יותר של דמנציה ונפילות חוזרות, ולא מומלצות לשימוש בגיל המבוגר.
לפני מספר שנים נכנסה לשימוש בישראל תרופה הפועלת במנגנון שונה (בטא 3 אגוניסטית) מהתרופות הקיימות בשוק והוא מאפשר הרפיה של שריר חלק בדופן השלפוחית שגורם להפחתה בתדירות התכווצוית השלפוחית. תרופה זו הוכיחה את יעילותה בהורדת תדירות מתן שתן במהלך היום, הורדת שכיחות אירועי דליפת שתן וקימה לילית למתן לאחרונה נכנסה התרופה, לסל הבריאות 2021 והיא מוצעת כקו טיפולי ראשון למטופלים הסובלים משלפוחית רגיזה.
"תקופת הקורונה" חוללה מהפיכה בכל התחומים בחיינו, וגם ניכרת השפעתה בקרב מטופלים עם הפרעות בהטלת שתן. מצד אחד, השהות הארוכה בבית והקירבה התמידית לשירותים הקלו על הקשיים הנלווים לשלפוחית רגיזה - כבר אין צורך להתאפק או "לחפש את השירותים הקרובים" בכל מקום. מסיבה זו, אגב, חלק מהמטופלים החליטו להפסיק את הטיפול התרופתי בשלפוחית רגיזה, כעת עם החזרה ההדרגתית לשיגרה, יש לשער כי תשוב אותה השפעה שלילית בחיי היום-יום שמקורה בלחץ מתמיד בחיפוש אחר שירותים.
הכותבת היא ד"ר רוית יחיאלי כהן, מומחית לכירורגיה אורולוגית, המרכז הרפואי ת"א (איכילוב)