אתמול טיילתי ברחוב וראיתי חבר עם תחבושת אלסטית שהתהדר בפציעה שיש לו עקב האימונים המפרכים שהוא עובר. קהל המאזינים שלו היה מרותק מסיפורי הגבורה, וכאשר הוא פנה אליי ושאל אותי את דעתי על כך שאין מה לעשות "אם מתאמנים-נפצעים", נאלצתי לומר לו את האמת - "אם מתאמנים לא נכון - נפצעים".
ישנן שתי סיבות עיקריות לפציעות - פציעות של אימון יתר ופציעות של תנועה לא נכונה, שהן בעצם פציעות אקוטיות, חדות או חבלה ממשית.
אימון יתר
אם אנחנו רצים מתחילים, עושים אימון מחזורי לראשונה בחיינו, לומדים לשחות סוף סוף או חזרנו להתאמן לאחר הפסקה (וכשאני אומר "הפסקה", תקופת הסגרים סיפקה לנו הפסקות אימון מכובדות ומאתגרות) יש להתאמן או לחזור בהדרגה. ישנם עקרונות לאימון וישנה סיבה מדוע קיימים מאמני כושר שתפקידם הוא לבנות תוכניות אימון הדרגתיות ומאוזנות.
סימפטומים של אימון יתר יכולים להופיע גם אם הגוף שלנו לא ערוך למאמץ כי אנחנו לא ישנים מספיק או לא אוכלים כמו שצריך, או אם הגוף אחרי היריון ואין לו מספיק משאבים, וגם אם אנחנו קורעים את עצמנו כדי לרדת במשקל בזמן קצר.
לעיתים עקב סרגל מאמצים לא נכון, המתאמן לא רואה תוצאות (מגיע לפלאטו - חוסר התקדמות) ואז המתבקש קורה - הוא עוד יותר מתוסכל ומשקיע יותר זמן באימון ומתווספים אלמנטים של השפעות מנטליות שגורמות להרס הגוף. בסוג פציעות האלה מתבצע הרס לרקמות הרכות כמו השרירים והגידים, אך גם מככבים שברי המאמץ בקרב הרצים או אפילו בקעים במרכז הגוף.
תאונות אימון
סוג הפציעות השני יכול להיגרם בזמן משחק כדורשת או כדורסל, בזמן ריצה בפארק או קפיצה על קופסא באימון מחזורי. כאן אנחנו מדברים על סיבוב של קרסול, סיבוב ברך, קריעה של רצועות או שבר בכל עצם שהיא. אני מתאר לעצמי שכרגע עוברת לכם בראש השאלה: מה זה אשמתנו, נפילה היא נפילה. והתשובה היא שאכן תאונות קורות אבל ברוב המקרים הגורם האנושי אחראי לתאונה ויכלנו למנוע אותה, אפילו אם היא בצורת בור בכביש.
איך מזהים פציעת ספורט?
תמיד מעניין אותי לראות שמתאמנים ישמחו להמשיך להתאמן כאשר תפוס להם שריר היד האחורית (לדוגמא) או הישבן, אך יפסיקו מיד להתאמן כאשר מרגישים טיפה את הגב. אם אני מרגיש את השריר זה לא אומר שהוא פצוע, זה אומר שהוא עבד. מצד שני, אנחנו לא מתאמנים תוך כדי כאב או נפיחות שנגרמה מפציעה, מבולבלים? אסביר. אני מבדיל בין כאב של שריר תפוס לכאב מפציעה, אם עברו כמה ימים והכאב לא עזב אותי, ייתכן שמדובר בדלקת. נסו להבין אם הכאב הוא "טוב" או "רע" לפי מדדים סובייקטיביים שלכם, וכמובן להתייעץ עם איש מקצוע.
ומה עושים במקרה של פציעת ספורט?
כאשר התהליך אינו טראומטי (בום), אלא מתמשך, כרוני, ניתן להפחית את התהליכים הדלקתיים שמתרחשים בגוף יחד עם הפחתת העומס על האיבר הפגוע ולא משנה אם זה יד, רגל או כתף:
• נסו להפסיק את הפעילות הגופנית לזמן מה, לא תאמינו כמה טוב עושה לגוף כאשר אנחנו נחים, אני מכיר את האנשים שגם כאשר הם בחופש הם עדיין מתאמנים, לא, תנוחו.
• הורדת עומסי אימונים, אם זה בחדר הכושר, בבריכה או מרחקי הריצה שאתם רצים.
• מריחת משחות מקומיות המקלות על הכאב. לדוגמא: סטילאר, משחה מהדור החדש המבוססת על חומצות שומן, בטוחה לשימוש ועוזרת בהפחתת הכאבים ובחזרה מהירה לשגרת האימונים. שווה שתמיד יהיה לכם בתיק האימון.
• היוועצות עם אורתופד למתן כדורים נוגדי דלקת.
• תרגילי שיקום הם נפלאים ואפשר להיוועץ עם פיזיותרפיסט גם כאשר אנחנו לא לאחר ניתוח ולעיתים בזכותו לא נגיע לשולחן הניתוחים.
כאשר אין ברירה והפציעה אקוטית לעיתים נדרשת התערבות כירורגית, ניתוחית, התערבות של קיבועים כאלו ואחרים. הטיפול ימשיך גם לאחר ההתערבות על ידי אורתופד/פיזיותרפיסט.
אלו הן הדרכים העיקריות בעזרתם נכשיר מחדש את האיבר או את הרקמה הפגועה על-מנת שנוכל לחזור במהרה להתאמן ושוב להעלות עומסים/מרחקים בצורה הדרגתית, וזה גם מה שהמלצתי לחבר לעשות ולא רק להסתובב עם תחבושת ולספר סיפורי גבורה. החוכמה היא איך להתאמן בלי להיפצע ועדיין להתקדם ולהעלות עומסים. זכרו, נכון שאנחנו לא נראה תוצאות אם לא נאתגר את הגוף שלנו, אבל מכונת השרירים החזקה הזו נשענת על מפרקים ורקמות חיבור שדורשים טיפול ואחזקה.