"נגיף מטומטם ומשעמם": זה מה שילדים יודעים על הקורונה

מגיפת הקורונה לא חסה על ילדי העולם. ילדים ובני נוער בכל מקום שילמו מחיר כבד לטובת ההתמודדות עם Covid-19 הם הופרדו מחברים ובני משפחה מורחבת, למדו מהבית בזום, חולקו לקפסולות נוקשות ובעיקר, איבדו רבים מהעוגנים החשובים שהיוו את המסגרת שמחזיקה את חייהם במקום. וכל זה עוד לפני שמדברים על התחלואה והאיום הבריאותי, שחל על כולם מקטן עד גדול.

ברור לכל שהקורונה גבתה מחיר משלומם ובריאותם הפיזית, הנפשית והרגשית של ילדים והשפיעה עמוקות עליהם בשנים מעצבות וקריטיות. אך לעתים רחוקות אנחנו מדברים איתם עצמם על כך, אם יש דיון על הסוגיות הללו, הרי שהוא מתקיים מעל ראשיהם של הילדים. באתר The Conversation התפרסמו תוצאותיו של סקר שנערך בין ילדים מרחבי העולם כדי להבין מהם מה הם יודעים, חושבים, מרגישים ותוהים לגבי המגיפה ששינתה את החיים לבלי הכר. הסקר נערך במסגרת מחקר אקדמי בינלאומי, שממצאיו צפויים להתפרסם בכתב העת הפסיכולוגי PLOS One.

בסקר השתתפו ילדים 390 בני 7-12 משש מדינות: בריטניה, ספרד, קנדה, שבדיה, ברזיל ואוסטרליה. הם נשאלו שאלות מגוונות לגבי מקורות המידע שלהם על קורונה, מה הם יודעים ומבינים לגבי הנגיף ולגבי המגבלות שהם התבקשו לציית להן יום בהיר אחד.

אחד הגילויים שעלה מהסקר הוא שלמרות שהילדים הגיעו ממדינות שונות שנפגעו ברמות חומרה שונות מהמגיפה (בריטניה וספרד נפגעו קשה וספגו קורבנות רבים, באוסטרליה נאכפו סגרים מחמירים מאוד, ואילו בשבדיה ההגבלות היו מקלות רוב הזמן והלימודים נמשכו כרגיל לאורך כל שנת המגיפה כמעט) - היו הרבה קווי דמיון בסוגיות שעלו כחשובות לילדים.

יותר ממחצית הילדים השיבו שהם ידעו "הרבה" או "לא מעט" על Covid-19

• "זה נגיף מטומטם"
• "הוא מתפשט במהירות"
• "אנשים מנסים להקטין את זה ולומר לי שזה לא הורג אנשים, אבל אני יודע/ת שאנשים מתים מדי יום"

• "מתי ואיפה כל זה התחיל?"
• "איך קורונה נראית בכלל?"
• "איך הקורונה גורמת לאנשים להיות חולים?"

חלק מהילדים אמרו שהם לא מעוניינים לקבל יותר מידע על הנגיף, "כי הוא הורג אנשים וזה עצוב". כשנשאלו על הרגשתם הם ציינו מגוון רגשות, בהם: דאגה, פחד, כעס ובלבול.

רוב הילדים הבינו שהנגיף מסוכן יותר לאנשים מסויימים: "הוא עלול להרוג אנשים זקנים ולא בריאים". והם דיברו גם על געגועים לחברים ובני משפחה שלא ראו במשך זמן רב בשל האילוצים והמגבלות ("מתי נוכל כבר לחזור לבית הספר?").

ילדים שאבו את המידע שלהם בנוגע לקורונה ממקורות מגוונים: בעיקר ממבוגרים כמו הורים, מורים וגננות, אך גם מחברים, תכניות טלויזיה וכמובן מהאינטרנט ומהרשתות החברתיות. מהסקר עולה שהם הבינו למה הציבור מתבקש לשמור על הנחיות חדשות וגם למדו את משמעותם של המושגים החדשים שנכנסו לחייהם. כך למשל, הם הבינו ש'ריחוק חברתי' משמעותו שעליהם לשמור על מרחק של 2 מטרים זה מזה. בנוסף הם הכירו הרגלים חדשים והפנימו למשל, את המסר שהקפדה על שטיפת ידיים "יכולה להציל חיים".

לדברי מחברי הסקר הזה, ילדים מילאו תפקיד חשוב בהתמודדות העולמית עם המגיפה ושיתוף הפעולה שלהם תרם לה רבות. עם זאת, תרומתם אינה זוכה להכרה או להתייחסות. "התרומה של הילדים ראויה להכרה ומגיע להם לשמוע שאנחנו מודים להם על החלק שהם מילאו בהתמודדות עם המגיפה", כתבה אנדריאה צ'לקאוסקי מהמרכז למחקר וחינוך בביה"ס לסיעוד ומיילדות באוניברסיטת טזמניה באוסטרליה.

צ'לקאוסקי, שהיתה חברה בנציגות האוסטרלית של צוות המחקר הבינלאומי הזה, הוסיפה כי לילדים יש זכות לקבל מידע באופן ובמידה שנכונה לשמירה על בטיחותם ועל שלומם הנפשי. "ילדים צריכים שניתן להם את ההזדמנות המתאימה לשאול שאלות וללמוד עוד על Covid-19 והמשמעות של המגיפה עבורם, בעיקר מול מבוגרים שהם סומכים עליהם כמו הורים ומורות. חשוב לזכור שלילדים שונים יש שאלות שונות לגבי הקורונה, ולא כולם מעוניינים באותה כמות מידע".

מבוגרים צריכים לפנות זמן ומרחב בטוח לשיחה פתוחה עם ילדים על המגיפה. אפשר לשאול שאלות כמו:
- מה היית רוצה לדעת?
- מה היית רוצה לשאול אותי?

שאלות מהסוג הזה מעצימות את הילדים לזהות את הצרכים והחששות שלהם באופן עצמאי, להעלות אותם ולקבל בתשובה את המידע הרלוונטי שמתאים בדיוק לצרכים שלהם.