קהל צרכני הבריאות העיקרי הינו החולים הכרוניים, מבוגרים וילדים, הנמצאים בקשר תדיר יחסית עם מערכת הבריאות. לצד הפתרונות המצוינים שמציעה רפואה זו עולה השאלה המתבקשת: האם רפואת העתיד מותאמת לכולם? האם כל אחד ואחת מאיתנו יוכל ליהנות מהשפע הרפואי שהטכנולוגיה מעמידה לרשותנו? ומה צריך לעשות על מנת להבטיח ש"רפואת העתיד" לא תפגע בבריאות חלקים בציבור?
הבעיה הראשונה טמונה בהיחלשות הקשר האישי בין רופא/ה למטופל/ת. בראיון עם פרופ' גמזו, מנכל איכילוב, בעקבות גידול סרטני שגילו אצלו הוא אמר: "בסוף, מה שחולה צריך זה רופאה שתחזיק לו את היד. זה משהו שאתה לא יכול להבין בתור מנהל". רופא הוא לא מהנדס ורופאה אינה טכנאית שכל מטרתם היא לתקן או לפתור בעיה בציוד מקולקל. היכרות הדדית בין המטפל/ת והמטופל/ת חשובה הן לאיבחון והן לאמון שמאפשר היענות לטיפול. יש היום טיפולים מוצלחים שמתבצעים בטלפון ובזום, אפילו בפסיכותרפיה, אך הם לרוב בתחומים בהם קיימת הגדרת משך המפגש. מה הדין לגבי ביקור אצל רופא/ת משפחה או מומחה?
בעתיד, כשהתקשורת עם הרופא/ה תהא דיגיטלית בעיקרה, והזמן העומד לרשות הרופא/ה לשוחח עם המטופל יתקצר אף יותר לטובת השקעת הזמן במערכות הדיגיטליות, הקשר האישי בין המטפל/ת למטופל/ת יתערער ועמו גם האמון וההיענות המטופל/ת לטיפול. כיום, כמחצית מהמטופלים לא מבצעים את הטיפול הרפואי שהומלץ להם במלואו והמפתח להגברת ההיענות נמצא לרוב בקשר האישי.
במציאות העתידית, חוסר ההיענות לטיפול עשויה לגדול בשל צמצום הקשר האישי והמפגש, על כן חשוב לייצר מסגרות חלופיות שתחזקנה את הקשר, להעלות מודעות לבעיה זו אצל הגורמים המטפלים ולהכשיר אותם כיצד לשמור על קשר וכן לקבוע כללי התנהלות כגון חובה למפגש פיזי אחת לתקופה.
הבעיה השנייה עימה מתמודדים צרכני בריאות רבים, קשורה בהיעדר אוריינות דיגיטלית. טכנולוגיות רפאיות חדשות ורפואה היברידית מחייבת יותר ויותר אוריינות דיגיטלית, אך לצערנו חלק גדול מהאוכלוסייה המבוגרת אינו בקיא בשימוש בטכנולוגיה, וכך גם בקרב חברות שמרניות יותר כמו החברה החרדית, הערבית ועוד. אנחנו, באגודה לזכויות החולה, מעבירים הרצאות בבי"ח שיבא על זכויות בקרב מי שעובר/ת שיקום בעקבות אירוע לבבי. בהרצאות שהעברתי לאחרונה עשרות מהמשתתפים ציינו כי אינם נוהגים לגלוש באינטרנט ורובם גם לא יודעים כיצד לעשות בו שימוש לאיתור מידע או תיאום תור. כלומר רוב המטופלים שפגשנו אשר עברו אירוע לבבי ועוברים שיקום, הם ללא אוריינות דיגיטלית.
גם בתחום זה יש מה לעשות. כך למשל כשוועדת הסל מוסיפה טכנולוגיה לסל הבריאות עליה להתייחס גם לסוגיית הנגישות הטכנולוגית והאוריינות במכלול השיקולים בהכנסתה לסל ולדרוש לבצע את ההתאמות הנדרשות כתנאי להכללה בסל. בנוסף, משרד הבריאות חייב להוביל מהלך של הכשרה באוריינות דיגיטלית במערכת הבריאות ואספקת כלים לאנשי מקצוע כדי שיוכלו להתאים את המענים למיגוון מטופלים ולא רק לאלה השולטים בטכנולוגיה.
התלות בטכנולוגיה לשם קבלת מענה רפואי מובילה להגדלת אי השוויון ופגיעה באוכלוסיות מוחלשות כלכלית שאין להן עזרים טכנולוגיים או גישה לאינטרנט. הקידמה מציעה שירותים שאינם מתאימים לחלקים נרחבים באוכלוסיית המטופלים בעקבות העדר מחשב / ציוד דיגיטלי מתאים.
ניתן לפתור זאת בנקל באמצעות אספקת המכשירים הדרושים לשם מימוש השירות. כשם שמנגישים למונשמים בבית את כל הציוד הנדרש, כולל הקשר למרכזי בקרה כך יש להנגיש את הציוד התקשורתי הדרוש לשם קבלת שירות מיטבי בקרב אוכלוסיות שידן אינה משגת.
סוגייה חשובה נוספת היא שמירה על פרטיות בקרב בני המשפחה הגרים בבית. בימים אלו אנחנו ערים לדיונים בנוגע לשמירה על פרטיות במידע שיועבר לחברות מסחריות המספקות חיסונים. ומה עם שמירה על הפרטיות מפני בני המשפחה? המעבר לקבלת שירותים רפואיים מהבית, יכול לייצר קושי ממשי בשמירה על פרטיות, ודאי בקרב משפחות גדולות החיות בבתים צפופים יחסית. איך למשל מנהלים שיח עם מטפל בנוגע לילד המתמודד עם מחלה כרונית כלשהי, כאשר מבקשים לשמור על הסוד מפני שאר המשפחה?
העידן הטכנולוגי יביא ללא ספק מהפיכה בבריאות, אבל אם לא נתארגן לקראתה, ברכה זו עשויה להפוך לקללה לפחות עבור אותן קבוצות באוכלוסייה, אשר נגישותן לבריאות נמוכה משמעותית, אך דווקא צרכיהן גבוהים ביחס לשאר. הרחבת מעורבות מטופלים בכל השלבים היא הדרך הנכונה לפתרון. ככל שהגופים המעורבים - משרד הבריאות, קופות החולים, בתי החולים, החברות הטכנולוגיות, ירחיבו את היקף המעורבות של המטופלים בתכנון וביישום של הטכנולוגיות הרפואיות - תגדל נגישות המערכות לצרכנים השונים ויצומצם אי השוויון.