שירות לציבור. מוגש בחסות חברת מדיסון ובשיתוף עם עמותת "הבית לחולי טרשת נפוצה"
כשהייתה בת 23 התחילה עדי גויכמן לסבול מנימול ברגליים, "זה התחיל מרגל אחת, התעלמתי מזה. עבר לרגל השנייה, התעלמתי. ואז התחיל נימול גם בשתי הידיים והבנתי שמשהו לא בסדר", היא נזכרת. הרגע בו הנוירולוג שלה בישר לה שהיא חולה בטרשת נפוצה לא היה פשוט עבורה, "לא היתה לי שום היכרות עם המחלה לפני כן", , "כשחזרתי הביתה, הסתגרתי בחדר שלי והתחלתי ממש לבכות".
אבל מהר מאוד עדי החליטה לא לתת למחלה להגדיר אותה או לנהל את חייה. "אני אדם אופטימי מטבעי, אז מאוד מהר לקחתי את עצמי בידיים ואמרתי: אני גולשת סקי מגיל 4 - אין מצב שאפסיק, אני עושה ספורט, אני עושה יוגה וזה לא ינהל אותי. המחלה תלווה אותי, ואני אנהל אותה".
עדי החלה לקבל טיפול תרופתי בכדורים, אך ההתקפים לא נפסקו, והיה ברור לה ולרופא המטפל שלה שהיא מקבלת טיפול שאינו מתאים לה. היא החלה טיפול חדש, תרופה שהיא מקבלת בעירוי אחת לחודש, ומאז מצבה השתפר מאוד וההתקפים נעלמו: "אתה מבין שברגע שאתה מקבל את הטיפול הנכון לך ויש לך את השקט הזה, זה מה שמשנה לך את הגישה וגורם לך להמשיך כרגיל את החיים".
כיום היא גם לומדת ובמקביל עוסקת ביזמות נשית ואף הקימה קבוצת תמיכה לצעירים עם טרשת נפוצה. "אני יודעת שהמחלה פה, אבל אני מנהלת אותה. היא לא תנהל אותי בשום שלב", היא אומרת בביטחון.
לפרטים נוספים על אודות המחלה ניתן לפנות לאתר https://www.multiple-sclerosis.co.il/
מוזמנים להצטרף לקהילת הבית לחולי טרשת
מקט: MSG-39-01-0421