כרבע מאוכלוסיית הגיל המבוגר סובלת מתסמונת השלפוחית הרגיזה, העלולה לגרום לפגיעה קשה באיכות החיים. התסמינים האופייניים הם דחיפות למתן שתן (קושי להתאפק, עם או ללא דליפת שתן מדחיפות), תדירות גבוהה למתן שתן ולעתים גם נוקטוריה (יקיצה לילית לצורך מתן שתן)., זאת, בהעדר תחלואות אחרות במערכת השתן, אשר יכולות לבוא לידי ביטוי בתסמינים דומים, כגון-- אבנים בדרכי השתן, זיהום בדרכי השתן, גידולים במערכת השתן ועוד. לעתים מדובר בתופעה שמופיעה כחלק ממחלות נוירולוגיות שונות, כמו טרשת נפוצה, פגיעות עמוד שדרה, אירוע מוחי, פרקינסון ועוד.
איך מטפלים?
הטיפול בתסמונת השלפוחית הרגיזה מתחיל בהדרכה לשינוי התנהגותי, דהיינו שינוי בהרגלי שתייה, כמו צמצום שתיית משקאות משתנים (קפה, תה, קולה ועוד), הימנעות משתייה ואכילה לפני השינה. יש לשים לב לכך במיוחד בחורף, כשאנחנו מרבים במרקים ובמשקאות חמים שעלולים להכיל חומרים משתנים (כפי שהוזכר: תה, קפה). כמו כן, מומלץ במקביל לפנות לטיפולי פיזיותרפיה של רצפת האגן. אם הצעדים האלו אינם מובילים להטבה, מומלץ להתקדם לטיפול תרופתי.
קיימות שתי קבוצות עיקריות של טיפולים תרופתיים. הראשונה והוותיקה מבניהן היא משפחת התרופות האנטי-מוסקריניות, שלהן יש השפעה אנטי-כולינרגית. תרופות אלו הוכיחו את יעילותן כמשפרות את תסמיני השלפוחית הרגיזה לאורך זמן. נדגיש כי תרופות אלו אסורות לשימוש במטופלים הסובלים מגלאוקומה זווית צרה (לחץ תוך עיני מוגבר), ובמטופלים עם הפרעות בקצב הלב. תופעות הלוואי השכיחות לתרופות האנטי-כולינרגיות הן יובש בפה, נטייה לעצירות וטשטוש ראייה.
תרופות בעלות השפעה אנטיכולינרגית עלולות להוביל לירידה קוגניטיבית, בעיקר בקבוצת הגיל המבוגר. מטופלים מבוגרים סובלים לא אחת ממחלות רקע רבות ונדרשים לרשימת תרופות ארוכה, שלחלקן יש השפעה אנטיכולינרגית, כך שבשילוב עם טיפול אנטי-כולינרגי לשלפוחית רגיזה הם עלולים להיחשף ל"עומס אנטי-כולינרגי" גבוה שיסכן אותם בירידה קוגניטיבית (בלבול, שכחה) וסיכון מוגבר לדמנציה.
קבוצת התרופות השנייה היא תרופות הפועלות במנגנון 'בטא 3 אגוניסטיות', אלו הן תרופות חדישות יותר שיעילותן הוכחה במחקרים ארוכי טווח. תרופות אלו בעלות פרופיל בטיחות גבוה גם בגיל המבוגר (שכיחות תופעות לוואי נמוכה), עם זאת חשוב לציין כי הן אסורות לשימוש במטופלים הסובלים מיתר לחץ דם שאינו מאוזן תרופתית.
ניתן ואף מומלץ לתת טיפול תרופתי משולב לשלפוחית רגיזה - תרופה אנטיכולינרגית יחד עם תרופה בטא -3 אגוניסטית (בהנחה שאין התוויות נגד, כפי שהוזכר לעיל).
שלפוחית רגיזה בימי קורונה
האם התקופה המאתגרת הנוכחית "תקופת קורונה", משפיעה על המטופלים הסובלים משלפוחית רגיזה? התשובה מורכבת. מצד אחד האילוץ לשהייה ממושכת בבית מקל באופן חלקי על המטופלים, שכן אם בימים רגילים כל יציאה מהבית הייתה מחושבת מתוך חשש להתרחק משירותים ולהסתכן בדליפת שתן, בימי קורונה האיום הזה הוסר באופן חלקי - רובנו ממעטים לצאת, רב הבילויים מחוץ לבית (קונצרטים, סרטים וכו') הופסקו זמנית, והקרבה לשירותים הצמודים בבית בהחלט מקלה את ההתמודדות. מסיבה זו, ייתכן שחלק מהמטופלים ישקול את הפסקת נטילת הטיפול התרופתי.
מצד שני, הירידה במפגשים עם משפחה, חברים וקולגות מובילה לירידה ב"אימון הקוגניטיבי" היומיומי השגרתי (פחות פעילים - פחות מתרגלים יכולות קוגניטיביות) ולכן, הימנעות מטיפולים אנטי-כולינרגיים יכולה לעצור התדרדרות נוספת.
נקודה נוספת למחשבה: למרות שרובנו מתייחסים לשלפוחית רגיזה כאל תסמונת המשפיעה על איכות החיים ולא כאל "מחלה מסכנת חיים", חשוב להדגיש שעלולות להופיע גם השלכות בריאותיות של ממש. כך לדוגמא, דליפת שתן יכולה להוביל לזיהומים בדרכי השתן (בשל השימוש בפדים ו/או חיתולים), ולגירוי עורי באזור הגניטליה (בדומה לתפרחת חיתולים). כמו כן, קימה לילית לצורך מתן שתן בגיל המבוגר עלולה להוות סכנה - נפילות, שברים וחבלות שעלולות להוביל אף לתמותה.
ד"ר רוית יחיאלי כהן היא מומחית לכירורגיה אורולוגית, המרכז הרפואי ת"א (איכילוב)