מגיפת הקורונה שינתה את עולמנו ואת חיינו, את מצבנו המשפחתי והחברתי, את מצבנו הכלכלי ובעיקר את ההתייחסות לבריאותנו. עם פרוץ מגיפת הקורונה הופסקו, בהוראת משרד הבריאות, באופן גורף כל טיפולי הפוריות. בדומה למה שקרה במרבית מדינות העולם המערבי. המטרה של הגבלת טיפולי הפוריות הייתה הגבלת הסיכון למטופלות ולצוות, בשל הטיפולים המחייבים מגע פיזי קרוב ושהות ממושכת בחדרי ההמתנה, וכן הגבלת הסיכון לפגיעה בעובר.
בשבוע שעבר קבעה המועצה הלאומית לרפואת נשים, נאונטולוגיה וגנטיקה, הנחיות לחזרה לטיפולי הפוריות. ההנחיות שהתקבלו על ידי משרד הבריאות עלולות להשתנות לפי היקף המחלה בעתיד, אם חלילה יתחיל "גל שני", ובהתאם לידע שיוסיף ויצטבר על המחלה. כעת, ברצוני להביא לפניכם, ציבור המטופלים, את עיקרן של ההוראות וההנחיות שהוחלט עליהם במועצה הלאומית הישראלית וגם נתונים והנחיות של אגודות פוריות עיקריות בעולם (האיגוד האמריקאי לפוריות ASRM והאיגוד האירופאי לפוריות-ESHRE), ואת הסברי להנחיות אלו.
1. מה הם הסיכונים שהמטופלת נוטלת על עצמה בעת הטיפול?
בחודשים שחלפו מאז פרוץ הקורונה, ולנוכח יותר מ-4.5 מיליון נדבקים בעולם כולו, הצטבר ידע רב על המחלה, סיבוכיה, אמצעי הזהירות שיש לנקוט כדי להימנע מהדבקה וגם אמצעי הטיפול. הידע שהצטבר באשר לסיכוני האישה בעת הטיפול מספיק, בשלב זה, כדי שנוכל לקבל לטיפול בביטחון טוב את מרבית הנשים, בכל הגילאים, בלי סיכונים משמעותיים לבריאותן ולחייהן. עם זאת, נשים שנמצאות בסיכון בריאותי משמעותי נוסף (יתר לחץ דם, סוכרת, מחלת ריאות כרונית, הפרעות במערכות הקרישה, מערכת החיסון או הלב) ומעוניינות בטיפולי פריון, צריכות לעבור הערכה אינדיבידואלית, קפדנית וגם לקבל ייעוץ פרטני, בשיתוף מומחים לתחומי הרפואה הספציפיים, ורצוי שתקבלנה אישור לביצוע הטיפול ממרפאת מומחים להיריון בסיכון.
2. מה הסיכונים לאם ולעובר במקרה של הדבקה בקורונה בהיריון?
קיימת דאגה מובנת באשר להשפעה של הדבקה בווירוס הקורונה בשלבי ההיריון השונים. הידע שהצטבר באשר לסיכוני מחלת הקורונה בהריון (גם לאישה ההרה וגם לעובר) רב למדי, אולם מרביתו קשור להדבקה בשלבי ההיריון המתקדמים. בנושא זה הסתבר שהמחלה אינה מסוכנת במיוחד לנשים בשליש האחרון להריונן. כמו בכל מחלה וירלית, בפרט כאשר המצב מסתבך בדלקת ריאות, צפויות סכנות בריאותיות, אבל בכמעט 300 מקרים של נשים בהריון שחלו בקורונה במחצית השנייה של הריונן, לא היו יותר סבוכים מאשר בהריונות ללא קורונה.
למעשה, התחלואה עם COVID-19 הייתה קטנה יותר מאשר עם ווירוסים אחרים מקבוצת הקורונה (MERS, SARS): לא הייתה כלל תמותה אימהית. כן הייתה ארעות יתר של לידות מוקדמות (32%), עם זאת התמותה הסב לידתית של עוברים ויילודים הייתה נמוכה מאד ונבעה בעיקר מפגות בגלל הלידות המוקדמות (רובן בגלל הצורך להקדים את הלידה או לבצע ניתוח קיסרי בגלל המחלה). לא הייתה גם עדות להעברה של הווירוס לעובר, למי השפיר, לדם חבל הטבור או לחלב האימהי.
עם זאת, יש פחות יידע באשר לסיכונים של העברת הווירוס לעובר בשליש הראשון והשני של ההיריון והסכנה למומים עובריים (נזק טרטולוגי). דווח על מקרים בודדים בהם הייתה עדות להדבקה תוך רחמית של העובר וכן 3 מקרים של מציאות הווירוס בשליה (אבל לא בעובר). בגלל חוסר היידע, המליצה המועצה הלאומית לכל אישה שעומדת בפני בחזרה של עוברים לרחם, גם "טריים" וגם מוקפאים, לחשוב אם ברצונה להסתכן באפשרות של נזק טרטולוגי לעובר ולהחזיר את העוברים לרחם, או לדחות את ההחזרה למועד מאוחר יותר. נשים שתבחרנה להחזיר את העוברים, תידרשנה לחתום על הסכמה שתדגיש את העובדה שאין עדיין מידע מספיק בשאלה אם הווירוס מסוכן לעובר בשליש הראשון של ההיריון. יש להדגיש שבשום ארץ, כולל בישראל, לא הומלץ לזוגות, שאין להן בעיית פוריות, להימנע מהריון. ברור לכולנו שיש כאן פרדוקס מובנה: אין כל בסיס להנחה שהריון שהושג באופן טבעי יהיה פחות מסכן בשאלה זו לעומת הריון לאחר טיפול.
3. מדוע יש לבצע בדיקות קורונה לפני הכניסה לטיפול?
מהידע שהצטבר עד כה, ברור שיש להימנע ממתן הטיפול לנשים שנדבקו בנגיף ושהוא נימצא עדיין בגופן, ולכן נקבע שעל כל מטופלת לבצע בדיקה לנוכחות הווירוס בגופה (בדיקת PCR). בדיקות אלו נעשו זמינות בכל קופות החולים, התוצאה אמינה למדי ואין כמעט תשובות חיוביות מטעות, אבל תתכנה תשובות שליליות מטעות. התוצאות מתקבלות תוך ימים ואפילו תוך שעות ספורות.
בתחילה הורתה המועצה לבצע במטופלות שתי בדיקות, אבל בהמשך נקבע שאפשר להסתפק בבדיקה אחת, גם לאישה וגם בן זוגה, שתעשה בטווח של 96 שעות משאיבת הביציות. אם האישה אובחנה כחולת קורונה או נעשתה סימפטומטית, יש לבטל את שאיבת הביציות. אם ביטול שאיבת הביציות עלול לסכן אותה, תבוצע שאיבת הביציות בחדר ניתוח מחוץ ליחידה, בהתאם להנחיות המוסד הרפואי לטיפול בחולי קורונה.
4. באילו אמצעי זהירות צריך לנקוט בתכנון הטיפול ובזמן הטיפול?
לפני התחלת הטיפול ולפני כל כניסה ליחידה, על המטופלים (האישה ובן זוגה) למלא שאלון, שתפקידו לשלול אפשרות של מחלה פעילה או מגע עם חולה קורונה שאובחן לאחרונה. תערך מדידת חום גוף בכל כניסה ליחידה. לא תתאפשר כניסה למתחם לאיש צוות או מטופל שסובל מאחד מתסמיני המחלה (חום, כאב גרון, כאב שרירים או שיעול ואיבוד חוש הטעם והריח). מלווים לא יורשו להיכנס למתחם אלא במקרה של צורך בליווי מטופל. יש הכרח להקפיד על מניעת התקהלות, שמירת מרחק פיזי, חבישת מסיכה, הקפדה על היגיינה וכדומה.
לסיכום, חשוב מאוד להבין ולהטמיע שאנחנו היום במציאות חיים אחרת ולכן צריכים לאמץ גישות אחרות: עלינו לחשוב אחרת, עלינו להישמע לחוקים והנחיות חדשות, עלינו להימנע משאננות. כל אחד צריך לקחת אחריות אינדיבידואלית על בריאותו, בריאות משפחתו, בריאות שותפיו לעבודה ובריאות המטופלים. לכן, נחזור לטיפולי הפוריות בזהירות, בהקפדה על כללי הריחוק וההיגיינה, תוך הימנעות מטיפולים בנשים שנדבקו בנגיף או שיש בהן סימפטומים מחשידים, וביצוע בדיקות לנשאות הווירוס.
בנקיטת כל האמצעים האלה קיימים סיכויים מצוינים שנחזור לפעילות מלאה תוך תקופה קצרה ונשמור על בטחון מרבי של הצוות, המטופלים והאנשים היקרים לנו.
פרופסור שלמה משיח הוא מחלוצי טיפולי הפוריות בארץ והעולם, חבר המועצה הלאומית לפוריות מאז היוסדה. היה יו"ר החברה הישראלית לחקר הפוריות והאיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה. ניהל שנים רבות את האגף למיילדות וגינקולוגיה במרכז הרפואי תל השומר והיה המייסד והמנהל של היחידה להפריה חוץ גופית הראשונה בארץ-בתל השומר ושל היחידה הגדולה בארץ באסותא תל אביב.