שלפוחית רגיזה: הבעיה שמטרידה למעלה ממיליון ישראלים

למעלה ממיליון ישראלים מתמודדים איתה והיא אף יכולה להגיע לשכיחות של 25-30 אחוזים בקרב האוכלוסייה מגיל 60 ומעלה - תסמונת השלפוחית הרגיזה. מדובר בתסמונת קלינית שהמתמודדים עמה חווים דחיפות למתן שתן המלווה לעיתים בדליפת שתן, ומתן שתן בתדירות גבוהה במהלך היום והלילה. בדרך כלל מדובר על מעל לשמונה פעמים ביום, ומתן שתן במהלך בלילה.

בסקר שנערך לאחרונה בקרב 528 נשאלים, נמצא כי גם לעלות הטיפול השפעה על המטופל. המשתתפים בסקר ענו על השאלה לגבי גובה ההשתתפות העצמית שהיו מוכנים לשלם עבור טיפולים בביטוח המושלם. כ-74 אחוזים (395) ציינו כי היו מוכנים לשלם 35 ₪ בממוצע וכ-19 אחוזים (99) מהנשאלים ציינו כי היום מוכנים לשלם 75 שקלים בממוצע. יצוין כי רבים מהסובלים מהתסמונת משתמשים בחיתולים או בתחבושות סופגות, אולם מעבר לכך שאין מדובר בטיפול בתסמונת, עלות מוצרים סופגים יכולה להגיע לעלות גבוהה יותר, לעתים בעשרות אחוזים מעלות טיפול תרופתי.

על פניו אין מדובר בתסמונת מסכנת חיים, אולם השפעתה על איכות החיים ושגרת חיי היומיום הינה משמעותית ומקשה על התפקוד. כך לדוגמה, הקושי בהתאפקות וצורך בשירותים בקרבת מקום פוגע ביכולת לעבוד ולהשתכר בצורה סדירה. ההתמודדות של נהג אוטובוס או מונית, מורה בבית ספר או לחילופין מדריך טיולים, עם הדחיפות להגעה לשירותים, עלולים לפגוע בשגרת העבודה שלהם. התעוררות במהלך הלילה לצורך מתן שתן פוגעת באיכות השינה וקשורה בעליה בשכיחות של נפילות ושברים.

גם חיי חברה, פנאי וזוגיות עלולים להיפגע. רבים מהמתמודדים עם תסמונת השלפוחית הרגיזה, נמנעים מיציאה מהבית. יציאה לקולנוע או לתיאטרון ואירועים חברתיים, עלולים להוות בעיה. התנהגות הימנעותית מובילה במקרים רבים לדיכאון. גם על חיי הזוגיות קיימת השפעה, תיתכן פגיעה בתפקוד המיני בשל דליפת שתן תוך כדי קיום יחסי מין. לעתים אף קודם לכן באינטימיות עצמה, כאשר צריך להתמודד עם ריחות לא נעימים.

ועל כל אלו לא אחת קיימת בושה מצד המטופלים בשיתוף בבעיה. רבים מדחיקים או מחליטים שלא לשתף מתוך מבוכה. חלק מהמטופלים בוחרים שלא לשתף את רופא המשפחה, דבר המוביל לכך שאינם מאובחנים, אינם מקבלים טיפול ולכך השפעה הן על מצבם הפיזי והן הנפשי. ד"ר רוית יחיאלי-כהן, אורולוגית מומחית במחלקה האורולוגית בבי"ח איכילוב, מדגישה כי החשיבות בעדכון הרופא המטפל הינה קודם כל בשלילת תחלואה אחרת שיכולה להסתמן קלינית באופן דומה.

"מטופלים רבים נוטים שלא לדבר על הפרעות בהטלת שתן משתי סיבות עיקריות. ראשית מתוך מבוכה סביב הנושא, ושנית בשל חוסר ידע לגבי הטיפולים", מספרת ד"ר יחיאלי-כהן. "יש לפעמים שנוטים לחשוב כי מדובר בחלק מתהליך 'ההזדקנות' הטבעי של הגוף ו'אין מה לעשות'. ההיפך הוא הנכון. יש חשיבות רבה בפנייה לרופא לאיתור הבעיה, לביצוע בירור ולהתאמת טיפול שעשוי ברב המקרים להוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים".

קיימים כיום טיפולים רבים לתסמונת השלפוחית הרגיזה המאפשרים לתפור חליפת טיפול מותאמת למטופל/ת על פי מצבו הרפואי, גילו ומגוון התרופות שהוא נוטל וזאת בהתאם להמלצות קוי ההנחיה של האיגוד האירופי לאורולוגיה. "הטיפול הינו מגוון ובדרך כלל ניתן בהדרגה, מתחילים בפעולות פשוטות כגון שינוי הרגלי שתייה ובהמשך מתקדמים לפי הצורך לטיפול תרופתי קבוע. יש מטופלים עם הפרעה משולבת בשליטה בשתן, במקרים אלו דרוש טיפול מורכב יותר כולל פעולות אבחנתיות מתקדמות, "אומרת ד"ר יחיאלי-כהן.

ד"ר רוית יחיאלי-כהן מציינת כי נוסף על כך שיש אפשרויות טיפול רבות ומגוונות, יש צורך לבחון את הטיפול התרופתי הנכון למטופל ולהתאימו באופן ספציפי. "קיימים כמה גורמים שצריך להתחשב בהם בהתאמת הטיפול. למשל טיפול תרופתי קודם שהופסק עקב חוסר יעילות או תופעות לוואי, אם קיים איסור לנטילת תרופות מסוימות, גיל המטופל, מחלות כרוניות שעלולות להשפיע, עומס תרופתי של תרופות קבועות אחרות (לדוגמה סוכרת, טיפול תרופתי פסיכיאטרי, הורדת לחץ דם ועוד). כיום קיימות בשוק תרופות ידידותיות יותר לשימוש, עם פחות תופעות לוואי לא נעימות, שנוטלים פעם ביום. כך אנחנו מקלים על חיי החולים ויכולים להעלות את שיעורי ההתמדה שלהם לנטילת תרופות".

על כן יש צורך לדבר על כך ולשתף את רופא המשפחה. בכל מצב בו מופיעים תסמינים, מכל סוג שהוא, הקשורים למערכת השתן, יש לפנות לרופא להערכה בסיסית לשלילת תחלואה אחרת. במידה והתסמינים נמשכים ונשללה תחלואה שונה, יש לעבור הערכה מלאה על ידי אורולוג מומחה על מנת להגיע לאבחנה נכונה ולהתאמת טיפול מיטבי.

למי שכבר נוטל טיפול תרופתי, חשוב להבין שהטיפול הוא טיפול ממושך וצריך להפוך אותו להרגל חיים: כפי שמצחצחים שיניים -יש לדבוק בטיפול התרופתי בהתאם להנחיית הרופא. ההתמדה בטיפול חשובה מאוד ונטילה לא מסודרת של התרופות, כפי שנרשמו על ידי הרופא, יכולה לגרום לכך שלא תהיה תגובה רצויה לטיפול.

לקבלת הסבר על המחלה, אבחון והטיפול כנדרש, יש לפנות לרופא המטפל.