כולנו שמענו עליה, ורבים מאיתנו מכירים אותה מקרוב, מדי. שפשפת היא תופעה שאינה מסכנת חיים, אך בהחלט מעיקה ומציקה. עבור אנשים מסוימים, שסובלים משפשפות בתדירות גבוהה, מדובר בסבל של ממש. אם כן, מהי השפשפת, מדוע היא נגרמת, מי סובל ממנה יותר וכיצד אפשר לטפל בה?
בבסיסה, שפשפת היא תופעה שנגרמת בשל חיכוך בין שני שטחי עור בגוף. ממש כמו שחיכוך מהיר וממושך של שני משטחים כלשהם זה בזה יגרום להם לשריטות, להתחממות ולשפשוף מוגבר, כך קורה גם במקרה של שפשפת: שני אזורים צמודים מתחככים זה בזה, גורמים לשפשוף ולחימום מוגבר של העור, והתוצאה - עור מגורה, אדמומי, צורב וכואב. זו גם הסיבה שכך היא נקראת (אגב, היא נקראת גם חככת, בשל החיכוך המוגבר...).
בהתאם לכך, אפשר להבין מדוע השפשפת מופיעה בכמה אזורים מסוימים מאוד: במפשעות, בבית השחי, תחת קפל השד ובקפלי הבטן. אלו מקומות שבהם החיכוך בין שני אזורים סמוכים מוגבר יותר בהשוואה לאזורים אחרים בגוף. השפשפת נחשבת נפוצה יותר בקרב גברים - ייתכן בשל נוכחות הטסטוסטרון בגוף, אשר נקשר להזעה למשל ועשוי לתרום להתפתחות שפשפת בשילוב גורמים נוספים.
ישנו הבדל בין שפשפת לבין זיהום פטרייתי/נגיפי/חיידקי בעור: מדובר בשתי תופעות שונות, שעשויות להיגרם מסיבות שונות, אך לא פעם שפשפת עשויה להוביל בשלב הבא, ובעיקר אם לא טופלה כראוי, לזיהום שיהיה לרוב פטרייתי. הסיבה לכך היא שהשפשפת מפחיתה מחוזקו ומבריאותו של העור והופכת אותו פגיע יותר.
מה הגורמים שמעודדים היווצרות שפשפת?
רבים נוטים לחשוב שהשפשפת היא מחלה, תוצאה של זיהום, אלרגיה ועוד. אבל זה לא המצב, שפשפת, פשוטו כמשמעו, היא תוצאה של אותו חיכוך אינטנסיבי. לכן אפשר לומר כי במקרים רבים גורמת לכך פעילות גופנית ממושכת, כמו זו שמאפיינת ספורטאים או חיילים. אלו סובלים רבות משפשפת באזור המפשעה, פשוט משום שרובם מפעילים בצורה אינטנסיבית את רגליהם, וכך יוצרים את אותו חיכוך מועד לפורענות.
שפשפת היא לא נחלת הכלל. ישנם אנשים שסובלים משפשפת דרך קבע, ואחרים בעלי נתונים דומים שכלל לא סובלים ממנה. התפתחותה תלויה בגורמים פיזיים סובייקטיביים כמו בריאות העור, עוביו, גמישותו ועוד. עם זאת, ישנם גורמים שונים שמעודדים היווצרות שפשפת ומגבירים אותה:
• חום, לחות ורטיבות: אלה הגורמים העיקריים להיווצרותה של שפשפת תכופה. מדובר בתנאים מושלמים להיווצרות שפשפת משום שהעור פגיע יותר בשלב זה. אם זה לא מספיק, הרי שאותם תנאים מושלמים גם להתפתחות פטריות - והנה לכם שפשפת במצב מתקדם.
• פעילות גופנית אינטנסיבית: כפי שהוסבר קודם לכן. מסיבה זו רוכבי אופניים ואצנים מתמודדים עם שפשפות בתכיפות רבה יותר.
• השמנת יתר או הריון: ממדי גוף גדולים מגבירים את החיכוך בין אזורים שונים בגוף, ולכן מגדילים את הסיכוי לשפשפת. אלו המקרים שבהם יתפתחו יותר מקרי שפשפת באזור בית השחי, קפלי הבטן, קפלי השד ועוד.
• מחלות רקע: סוכרת ומחלות הפוגעות במערכת החיסונית התבררו עם השנים כמעודדות היווצרות שפשפת
• סטרואידים: שימוש בסטרואידים מסיבות שונות עלול להגביר את הסיכון להתפתחות שפשפת.
איך מונעים ומטפלים בשפשפות?
ההתמודדות עם השפשפת נחלקת לשני חלקים: מניעה וטיפול. באשר למניעה, זו אפשרית בעיקר באמצעות היגיינה, אוורור וייבוש החלקים המועדים לפורענות (גם אחרי מקלחת) ושימוש בחומרים ייעודיים לפני פעילות שידועה כגורמת לשפשפת, כמו אימון אינטנסיבי. כיום קיימים כמה תכשירים מונעים כאלו, שהופכים את העור לרך וגמיש יותר.
אם אתם רוצים להימנע משפשפת באזור המפשעה, מומלץ ללבוש תחתוני בוקסר שמפרידים את הירכיים אחת מהשנייה; אם אתם רוצים לטפל בשפשפת קיימת, עדיף ללבוש בגדים מאווררים כמה שיותר באותו אזור. בכל מקרה, רצוי ללבוש בגדים נושמים מבדים טבעיים ולא סינתטיים, שכן האחרונים מעודדים היווצרות לחות וחום מוגברים באזורים שאינם זוכים לאוורור מספיק באופן טבעי.
ודגש חשוב נוסף למניעה: אל תרוצו להתקלח אחת לשעה. כמות רבה של מקלחות עשויה דווקא להעלות את הסיכוי לשפשפת ולהתפתחות פטרייה באזור הנגוע, משום שהן פוגעות בשכבת ההגנה של העור.
באשר לטיפול בשפשפת שכבר קיימת, גם כאן ישנם כמה תכשירים ותרופות שיכולים להקל על הכאבים, ובעיקר למנוע או לטפל בהתפתחות של פטרת או זיהום כלשהו. כך או כך, תופעות כמו חום, צמרמורת, הקאות ובחילות לא אמורות להיגרם משפשפת 'רגילה', והם צריכים להדליק נורה אדומה שכן ייתכן שהם מעידים על התפתחותו של זיהום המחייב טיפול. אם אתם סובלים מאחת מתופעות אלו, ככל הנראה בעקבות השפשפת, פנו בהקדם לרופא.
יאיר רחמים הוא רוקח ויועץ למותג "אקילן"