תרומת שיער היא עניין של חיים ומוות, לא פחות

בגיל 17.5, ממש לפני תקופת הבגרויות, רופא המשפחה ייעץ לי ללכת לעשות צילום חזה בבית החולים בגלל חום גבוה שבא והלך למשך פרקי זמן קצרים. "כנראה מדובר בדלקת ריאות סמויה, לא משהו רציני", אמר לי הרופא. אז אמר. הגעתי לבית החולים במחשבה שאני יוצאת משם תוך כמה שעות, אף אחד לא הכין אותי לאפשרות שהחיים שלי הולכים להשתנות באותו יום מן הקצה אל הקצה: אחרי צילום החזה השאירו אותי לאשפוז של חודש ולאחר כך הגיעה אליי האבחנה - אני חולה בסרטן הודג'קין מסוג לימפומה.

לא הבנתי איך התהפכו עליי החיים בלילה אחד, לפני רגע פחדתי מהבגרויות ההולכות וקרבות וברגע השני פחדתי על עצמי, על החיים שלי. בכלל, החיים שלי התמלאו באחת במיליון פחדים, אבל הגדול שבהם שזכור לי במיוחד הוא הפחד מאיבוד השיער. השיער שלי, שהיה ארוך, שפחדתי לקצר אפילו בסנטימטר, פתאום אומרים לי שאני הולכת לאבד את כולו? עם כל הכנות אני חושבת שזה היה אחד מהדברים הכי קשים במחלה. מבחוץ קשה אולי להבין, אבל הקרחת הוא הסממן החיצוני שנתן לכולם לדעת שאני חולה. פחדתי להרגיש כמו שלט חוצות למילה סרטן.

תוסיפו לזה שחודש לאחר התחלת הטיפולים אחי עומד להתחתן, ההתרגשות מהחגיגה לצד אחי ביום שמחתו הפך ברגע לאימה, שאהפוך להיות "האחות החולה", זו שכולם ירחמו עלייה, ורחמים זה הדבר האחרון שחולת סרטן צריכה.

ברגע שהשיער שלי התחיל לנשור גילחתי את כולו ותרמתי אותו. "אם אני לא אוכל ליהנות ממנו אז שלפחות בנות אחרות יוכלו", אמרתי לעצמי וכך למעשה שמעתי לראשונה על המקום המדהים שנקרא זכרון מנחם, שלוקח את התרומות ומייצר מהן פאה לחולות הסרטן לפי בחירתן.

כבר אחרי הביקור הראשון יצאתי עם פאה שהייתה נראית בדיוק כמו השיער הקודם שלי. ושוב באותה המהירות בכלל לא הרגשתי חולה, הפאה נתנה לי להרגיש כמו עצמי, כמו אלינור הישנה. זאת אני במראה. תבינו, כשאת חולה כל העולם שלך מתהפך, את נאחזת בכל דבר שמשאיר אותך קשורה לעצמך של פעם, אצלי זו הייתה הפאה. היא זו שגרמה לי להרגיש בטוחה בעצמי.

לחתונה הגעתי עם הפאה, אנשים ששמעו שאני חולה לא הבינו איך לא נשר לי השיער ואני רק חייכתי אליהם, נהניתי לשמוח ולרקוד עם אחי בשמחתו ולא להעיב עליה.

לפני שחליתי לא הבנתי עד כמה תרומות השיער חשובות, היום, אני יודעת שזה הבדל של חיים ומוות, אמנם זה נשמע מוזר, כי המלחמה בסרטן היא זו שמשאירה אותך בחיים בסופו של דבר, אבל אצלי, הבנות שתרמו לי את השיער לפאה נתנו לי את האפשרות להיות רגילה ולמצוא את הכוחות להילחם בסרטן למרות הטלטלה של איבוד השיער. הייתי שמחה לפגוש אותן, לחבק אותן ולומר להן תודה, עכשיו, שאני כבר אחרי סיום הטיפולים והשיער שלי חזר לצמוח, אני יודעת לומר בוודאות - זו נתינה עם משמעות גדולה מכפי שהיא נראית וכשאוכל לתרום שיער, אני בטוחה שאעשה זאת.

לכן אני מזמינה אתכן לקחת חלק בקמפיין צמה של עוצמה, כי זה כך. פאה של עוצמה. לתרום שיער - זה להעניק מהעוצמה שלך לאחרת, וזו זכות בעיניי. זו זכות לתת למישהי להרגיש רגילה בתקופה כל כך לא רגילה, כמו שהשיער של הבנות שתרמו לי את הפאה עזר לי לעבור את התקופה הקשה בחיי, כך גם השיער שלכן יוכל לעזור לבנות אחרות לעבור את התקופה הקשה בחייהן.

קמפיין "צמה של עוצמה" לעידוד איסוף תרומות שיער של עמותת זכרון מנחם ומותג פנטן ייערך בשבוע הראשון של ינואר. 426 מספרות ברחבי הארץ יספרו את התורמים בחינם. לפרטים נוספים בקרו באתר זיכרון מנחם