שיניים לבנות וצחורות היו מאז ומתמיד משאת נפשם של רבים. בעשורים האחרונים, עם התפתחות הטכנולוגיה והחידושים בתחום האסתטיקה, רופאי השיניים החלו להשתמש בחומרי שחזור לבנים. האם יתרונם האסתטי אכן מצדיק את השימוש בהם? ובכן, לא בטוח.
אם אתם מתכננים לבצע שחזור בשיניים בקרוב, כדאי שתבינו יותר אודות האופציות העומדות בפניכם.
אילו חומרי מילוי המיועדים לטובת שחזור קיימים בשוק הטיפולים?
כיום עומדים לרשות המטופלים 3 סוגים שונים של שחזורים:
קומפוזיט: "סתמה לבנה", העשויה משרף מרוכב. בד"כ משתמשים בחומר זה כסתימה אסתטית הדומה לצבע השן המטופלת. עד לאחרונה, לקומפוזיט לא היו כל תכונות כנגד חיידקי העששת, מה שגרם ליצירת מעין שכבה חיידקית שנצמדה לשטח הפנים של החומר שיכולה היתה לפרק את מבנה השרף בקומפוזיט ולהחליש את השחזור.
כיום, עובדים על פיתוח ישראלי שבקרוב יאפשר לייצר קומפוזיט עמיד יותר נגד החיידקים וישפר תכונותיו.
אמלגם: סתימה מתכתית אפורה העשויה מתערובת של כסף, בדיל וכספית.
גלס -איונומר: קבוצה של חומרי שחזור המיועדים למי שסובל מעששת רבה בשיניו או עבור ילדים. מדובר בחומר חזק יחסית ועמיד, שמצוין גם במניעת "עששת משנית" אשר לעיתים מתפתחת לאחר ביצוע שחזור ע"י שחרור יוני פלואוריד מתוכו לאורך זמן. מאחר שמדובר בחומר לבן מאוד, הוא לרוב אינו מתאים לשימוש בשיניים הקדמיות. החומר מעולה כחומר לסתימות זמניות המשמשות לטווח ארוך וכן לשחזורים בשורשי השיניים. כמו כן, הוא נקשר היטב לאמייל ולדנטין השן.
איזה סוג שחזור הוא הבטוח והאפקטיבי ביותר?
ככלל, כשמדובר בשיניים אחוריות עדיף להשתמש בשחזור מסוג אמלגם. הוא חזק יותר, עמיד יותר בפני עששת, פחות רגיש לשלבי הטיפול ובכלל עמיד יותר לאורך זמן בהשוואה לשחזורי הקומפוזיט. כמו כן, הודות ליכולותיו האנטי בקטריאליות, הוא בד"כ מוביל לפחות עששת משנית (חוזרת) בשולי שחזורי האמלגם בהשוואה לקומפוזיט. כלומר - חיידקים פחות נוטים להיצמד אליו ולשגשג על שטח הפנים שלו.
מצד שני, האמלגם ניתן לדחיסה טובה כנגד קירות החלל שהוכן בשן לצורך הסתימה, וכך הוא אוטם טוב יותר את שולי השחזור בהשוואה לקומפוזיט, בייחוד בגבול החניכיים.
בנוסף, במהלך תהליך ההתקשות של הקומפוזיט על גבי השן, החומר מתכווץ ונוצר מרווח של 10-20 מיקרון בין שולי החלל לחומר השחזור. מדובר במרווח גדול יחסית שלתוכו יכולים לחדור בקלות חיידקים מחלל הפה, מה שבפועל עלול להוביל לעששת משנית ולרגישות.
חסרון נוסף של שחזורי הקומפוזיט הוא קשר בלתי יציב לדנטין השן שבקירות החלל, העובר פירוק במשך הזמן ומאבד מיעילותו. כך למעשה הוא מאפשר חדירת חיידקים מחוללי עששת.
עובדה נוספת שלא רבים מודעים אליה, קשורה לכך שחלק ממרכיבי השרף מהם עשוי הקומפוזיט, עלולים שלא להתקשות בתוך החומר וכך לזלוג מהשן אל חלל הפה, ובמקרה חמור יותר אף לעבור דרך תעלות הדנטין אל מחזור הדם. מדובר בחומרים רעילים ומסוכנים, וביניהם ניתן לציין למשל "ביספינול A", אשר לפני מספר שנים נאסר לשימוש בין היתר בבקבוקי פלסטיק המיועדים לילדים. צריכה של החומר הזה עלולה להוביל בין היתר לבעיות הורמונליות ולבעיות בהתפתחות. כמו כן נמצא שאחד מחומרי הפירוק מחומרי הקומפוזיט הינו פורמלין, שנחשב כחומר מעורר אלרגיות ואף כגורם מסרטן (קרצינוגני).
ההשפעות הרעילות של הקומפוזיט הוכחו בעבודות מחקר רבות שבוצעו בתרביות תאים שונים מגוף האדם. עדיין אין הוכחות קליניות חד משמעויות לפגיעה כזו במטופלים.
אם כך, מהו יתרונו של הקומפוזיט ובאילו מקרים בכל זאת אפשר להשתמש בו?
אין ספק כי היתרון המשמעותי של הקומפוזיט הוא צבעו הטבעי, המאפשר להשיג תוצאות אסתטיות ביותר, המדמות את צבע השן הטבעית. יתרון נוסף נובע מיכולת ההיתקשרות שלו לשן עצמה - לאמייל ולדנטין. בעזרת שימוש בחומרים נוספים ניתן להגביר את האחיזה לאמייל, וכך מתקבל איטום ראשוני גבוה יותר בהשוואה לאמלגם (בשחזורים המוקפים באמייל בשכבה עבה). כאשר גבול הסתימה הוא בעיקר על הדנטין, הקשר חלש באופן משמעותי ומתחיל להתערער תוך מספר חודשים. העניין שכיח בשחזורים שגבולם קרוב לחניכיים.
לאור יתרונותיו אל מול חסרונותיו של הקומפוזיט, אני ממליץ לעשות בו שימוש בשיניים קדמיות בלבד(מסיבות אסתטיות), שבהן בד"כ נדרש להשתמש בכמות קטנה יחסית של חומר, ולכן הסיכון לנזק קטן יותר, זאת בעיקר לנוכח העובדה ששיניים אלה פחות לועסות בהשוואה לשיניים האחוריות ולכן החיכוך עם החומר קטן יחסית.
לעומת זאת, כאשר מדובר באנשים שחזותם החיצונית היא הפרמטר החשוב ביותר עבורם, (כמו למשל שחקנים או מגישי טלוויזיה), זהו בהחלט הפתרון הטוב ביותר שיוכל לענות על דרישותיהם האסתטיות.
בשורה תחתונה, באיזו סתימה כדאי לבחור?
כשמדובר בשיניים אחוריות מומלץ לבחור בחומר האמלגם. מי שמעוניין בחומר אסתטי יותר, יכול לבחור בקומפוזיט, אך מומלץ להשתמש בו רק לטובת שחזורים בשיניים הקדמיות, ומוטב להיות מודעים לחסרונותיו הרבים.
מה לגבי הטענה כי אמלגם מכיל כספית מזיקה?
אמנם, באמלגם אכן יש כספית, אך היא נמצאת בקשר יציב עם שאר מרכיבי האמלגם במהלך הערבוב ולכן אינה זולגת ואינה מזיקה, כפי שהוכח בעבודות מחקר רציניות שונות שנעשו בתחום.
לסיכום, לפני שמבצעים שחזור חשוב לברר מאיזה חומר הוא עשוי. רופא שיניים בעל ידע וניסיון ידע להמליץ למטופל על השחזור הטוב ביותר עבורו העונה לדרישותיו הפרקטיות והאסתטיות, תוך כדי הימנעות מסיכון בריאותי לטווח ארוך. ככלל, באזורים האחוריים בחלל הפה אני ממליץ להשתמש בשחזור האמלגם שנחשב ליציב, עמיד ובטוח יותר בהשוואה לקומפוזיט.
פרופ' אריאל בן עמר הוא רופא שיניים, מומחה לשיקום הפה (לשעבר ראש המחלקה לשיקום הפה באוניברסיטת תל-אביב)
סייעה בהכנת הכתבה: מיכל הלפרין, כתבת zap doctors