פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חובה להכיר: התסמינים שעלולים להעיד על גידול שפיר במוח

      שכיחותם של גידולים שפירים במוח רחבה יחסית, ומנינגיומה הוא הגידול השכיח ביותר מבניהם. מה ההבדל בין גידול שפיר לבין ממאיר, כיצד מאבחנים מנינגיומה, מהו הטיפול המקובל, והאם צילומי רנטגן עלולים לעודד התפתחות גידולים?

      גידול במוח (ShutterStock)
      20 מקרים חדשים בשנה, לכל מאה אלף אנשים. סריקות CT של מוח (צילום: ShutterStock)

      באופן טבעי, סביר להניח שכל מי שאובחן אי פעם עם גידול מוח שפיר, יודע עד כמה גילוי כזה עלול להלחיץ. אולם, ברוב המקרים, המילה "שפיר" מעידה על כך שלא מדובר בסכנת חיים. למעשה, רוב המטופלים שאובחנו עם גידול מסוג כזה יכולים לחיות חיים ארוכים ומאושרים. מנינגיומה (Meningioma) הוא הגידול התוך גולגולתי השכיח ביותר במערכת העצבים. מיד נפרט אודותיו, אך ראשית נפתח בהסבר כללי אודות גידולים באזור המוח.

      מה ההבדל בין גידול שפיר לבין גידול ממאיר?
      בעוד שגידול ממאיר מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות, וגדילתו המהירה אינה תחומה בגבול, גבולותיו של הגידול השפיר ברורים, והתאים שבו לרוב אינם מתפשטים לאברים אחרים בגוף. כמו כן, במקרים רבים גידולים ממאירים גורמים לקיצור חיי החולה, בעוד שמטופלים הסובלים מגידולים שפירים יכולים ליהנות מתוחלת חיים רגילה.

      מהי שכיחותם של גידולי המוח השפירים באוכלוסייה?
      ישנם מספר לא קטן של גידולים שפירים בתוך הגולגולת ולכל אחד מהם שכיחות משלו. אם ננסה לחבר את סך כל השכיחויות של כל סוגי הגידולים השפירים בתוך הגולגולת, נראה כי מדובר בכ-20 מקרים חדשים בשנה, לכל מאה אלף אנשים.

      האם גידול שפיר יכול להפוך לממאיר?
      הגבול בין שפיר לממאיר אינו חד. למעשה מדובר בסקלה שבקצה אחד שלה נמצאים גידולים ממאירים ואגרסיביים, ובקצה השני - גידולים שפירים לחלוטין. בין שני הקצוות הללו ישנם מגוון גידולים בדרגות ביניים. חלק ממקרי המניגיומות עליהם נרחיב בהמשך - שכיחות בדרגת ביניים זו.

      MRI (ShutterStock)
      הבדיקה תקבע באיזה סוג גידול מדובר באחוז גבוה של ודאות. MRI (צילום: shutterstock)

      מהם סוגי הגידולים השפירים השכיחים?
      ישנם מספר סוגים של גידולים כאלה, הפעם נתמקד במנינגיומה (Meningioma), השכיח ביותר במערכת העצבים. מקורו בשכבת הקרום העוטף את חלקי המוח, והוא עלול להתפתח בכל אחד מהאזורים הללו: בהיקף המוח, בין שני חצאי המוח, על בסיס הגולגולת למטה וגם לאורך התעלה של עמוד השדרה.

      מי עלול לסבול ממנינגיומה?
      ככלל, מניוגמות עשויות להופיע החל מהעשור החמישי לחיים, אך הן עלולות להתפתח בכל גיל. הן שכיחות פי 2 עד פי 3 בקרב נשים, וזאת בשל השפעת הורמוני המין הנשיים - האסטרוגן והפרוגסטרון. מנינגיומות כאלה עשויות להתפתח ולגדול במהלך ההיריון בשכיחות מוגברת.

      כיצד מתבצע האבחון?
      במהלך האבחון, הרופא המטפל ינסה להבין מהם התסמינים מהם סובל החולה. בהתאם לכך, יוחלט על ביצוע בדיקת CT או MRI, שבאמצעותן ניתן לאתר את הגידול. במקרים רבים, הCT ו/או ה-MRI יכולים לקבוע באיזה סוג גידול מדובר באחוז גבוה של ודאות. אולם בחלק מהמקרים, הקביעה הזאת אינה ודאית כלל והתשובה הסופית מתקבלת רק לאחר בדיקת הגידול בפתולוגיה.

      מהם התסמינים העלולים להעיד על גידול שפיר במוח?
      כשמדובר במנינוגמות, התסמינים משתנים בהתאם למיקום הגידול. אלה עלולים להתבטא בסימנים כלליים או בסימנים נוירולוגיים ספציפיים בהתאם למיקום הגידול. סימנים כלליים כוללים: כאבי ראש מתמשכים וקשים מהרגיל או הופעת פרכוס חדש אצל אדם שאינו חולה באפילפסיה. במקרים של גידולים גדולים במיוחד, ובשל העלייה בלחץ התוך גולגולתי, יכולה להופיע גם ירידה במצב הערנות וישנוניות. הסימנים הנוירולוגיים הספציפיים כוללים למשל: הפרעה בראייה, פגיעה בחוש הריח, הפרעה בשמיעה וכן פגיעה ביכולת המוטורית.

      מה גורם להופעת גידולים מהסוג הזה?
      ברוב המקרים, לא ניתן להצביע על גורם ספציפי. עם זאת, נמצא קשר בין חשיפה לקרינה מייננת לבין הסיכוי לסבול מגידול שפיר במוח. בישראל מוכרת היטב אוכלוסייה של אנשים שקיבלו קרינה לטיפול בגזזת בשנות ה 50, שאצלם קיימת שכיחות גבוהה יחסית של מנינגיומות. במקרים רבים - מדובר ביותר ממנינגיומה אחת. בנוסף, ניתן להצביע על עליה בשכיחות המנינגיומות גם אחרי קרינה טיפולית אחרת. הקשר בין קרינות מסוגים שונים כמו קרינה של אנטנות או טלפונים סלולריים לבין שכיחות הגידולים נבדק כבר מספר שנים. עד היום לא ניתן להצביע על הוכחה ברורה לקשר כזה אבל הדברים עדיין נבדקים. מכיוון שהשפעת הקרינה יכולה להמשך שנים רבות, הבדיקה בנושא למעשה טרם הסתיימה.

      אישה מודאגת מביטה במסך הסמארטפון שלה (ShutterStock)
      אין קשר מוכח בין קרינה מסלולרי לגידולים אלה. אישה מביטה במסך הסמארטפון שלה (צילום: ShutterStock)

      מהו הטיפול המקובל במצב כזה?
      הטיפול במניוגמות בדרך כלל יקבע בהתאם למיקום הגידול. במקרים רבים שבהם הגידול קטן יחסית ואינו מלווה בתסמינים הפוגעים באורח חייו של המטופל, ניתן יהיה להסתפק במעקב בלבד. במקרה שמדובר במנינגיומה גדולה או בכזו המשפיעה על התפקוד הנוירולוגי, לרוב תידרש התערבות כירורגית. הטיפול המקובל במקרים כאלה הוא ניתוח לכריתה מלאה של הגידול. במקרים שבהם מיקום הגידול אינו מאפשר ניתוח וכרוך בסיכון רב עבור המטופל, תישקל אופציה של טיפול קרינתי.

      מהם הסיכונים הכרוכים בניתוח להוצאת הגידול?
      כל ניתוח, בייחוד כזה המתבצע באזור רגיש כמו המוח, כרוך בסיכונים. סיבוכים של ניתוחים אלה מתחלקים לסיכונים כלליים (כמו בכל ניתוח), וסיכונים נוירולוגיים ספציפיים בהתאם למיקום הגידול. סיכונים כלליים כוללים: זיהום, דימום מוחי פרכוסים ועוד. סיכונים לפגיעה נוירולוגית תלויים במיקום הספציפי של הגידול, והם עשויים לכלול למשל: פגיעה בעצבי הראייה, בעצבי הריח, באזורים מוטוריים, באזורי שפה; וכן פגיעה בשמיעה, בתפקוד עצב הפנים ועוד.

      האם נכונה הסברה לפיה צילומי רנטגן המבוצעים במהלך הביקור אצל רופא השיניים עלולים לעודד הופעת גידולים שפירים במוח?
      צילומי רנטגן בודדים או אפילו בדיקות CT כרוכים בקרינה מייננת. אולם כמות הקרינה בבדיקות אלה נמוכה מאוד, ולכן תוספת הסיכון להתפתחות גידולים היא אפסית. האוכלוסייה שנמצאת בסיכון גבוה יותר לנזק מקרינה כזאת הם ילדים. לכן לפני שמבצעים לילד צילום רנטגן או בדיקת CT חשוב לוודא שאין אופציה אחרת. בכל מקרה, גם כשמדובר בילדים חשוב להדגיש שתוספת הסיכון נמוכה מאוד. לא פעם נדרש לבצע צילומים שונים במהלך בדיקות שונות, וכמובן שאסור למנוע את ביצועם לשם אבחון וטיפול.

      לסיכום, גידולים שפירים במוח לרוב אינם כרוכים בסכנת חיים, ולמעשה מטופלים רבים הסובלים מהם יכולים ליהנות מתוחלת חיים רגילה. מנינגיומה הוא הגידול התוך גולגולתי השכיח ביותר במערכת העצבים. תסמיניו משתנים בהתאם למיקומו. אלה עלולים להתבטא בסימנים כלליים או בסימנים נוירולוגיים ספציפיים בהתאם למיקום הגידול. גם הטיפול בגידול מסוג זה נקבע על פי מיקומו. במקרה שמדובר במנינגיומה גדולה או בכזו המשפיעה על התפקוד הנוירולוגי, לרוב תידרש התערבות כירורגית.

      ד"ר נבו מרגלית הוא מומחה לניתוחי בסיס הגולגולת, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי "שערי צדק" בירושלים

      סייעה בהכנת הכתבה: מיכל הלפרין, כתבת zap doctors.