הורים משתפים את הסיבות הכי מגוחכות ומשעשעות שגרמו לילדיהם לפרוץ בבכי

בסרטון - ככה נראה טנטרום בשידור חי

יש שיגידו שזו לא הורות טובה, אולם לפעמים גם להורים מותר קצת להשתעשע על חשבון ילדיהם, בעיקר כשהם עושים דברים לא הגיוניים בעליל. כמה מהם שיתפו ברשתות החברתיות תחת האשטאג #assholeparent (חרא של הורה) תמונות של ילדיהם פורצים בבכי תמרורים בלי שום סיבה מוצדקת או מסיבות משעשעות במיוחד. מהילד שמנסה נואשות לאכול מהפח הביתי ועד לילדה שהשתטחה על הרצפה בבכי רק כי הוריה לא נתנו לה להיכנס למדיח: קבלו כמה הוכחות לכך שילדים תמיד ימצאו סיבה לפרוץ בבכי.

מבוגרים ניסו לעלות על מתקני שעשועים לילדים - וזה נגמר רע מאוד
הורים הזהרו: תנוחת הישיבה הזו עלולה לגרום לילדים שלכם שנים של סבל
קשה לצפייה: פעוט תועד משחק בקן נחשים באישור הוריו

הסיבות להתקפי הזעם הן רבות, ומשתנות מילד לילד. כאמור יש קשר הדוק בין צרכים פיזיולוגיים של הילד, רעב ועייפות, לבין התפרצותו הרגשית, אבל יש עוד כמה סיבות.

1. ילד צעיר רוצה להרגיש שיש לו השפעה על הסביבה שלו, שיש לו כוח, יכולת שליטה, ומאוד חשובה לו התחושה שרואים אותו ושהוא נחשב. אחת הדרכים לחוש בעל כוח, השפעה ושליטה היא באמצעות התנהגות מוחצנת כמו התקף זעם.

2. סיבה נוספת היא קושי ביכולת הוורבלית. דרך השימוש בשפה ילדים יכולים לבטא את רגשותיהם ואת רגשות האחרים, להביע את צרכיהם, לבחור ולהביע עמדה, לייצר דיאלוג שמביא לשיתוף פעולה, להגיב למעשי האחרים ולהבין תגובות מילוליות למעשיהם. ככל שהיכולות הוורבליות של הילד גבוהות יותר, כך הוא יהיה מסוגל יותר לגמישות מחשבתית, להסתגלות למצבים חדשים ולשינויים, ולהתמודדות עם תסכולים. כשיש לילד קושי שפתי, כשהשפה עדיין לא שגורה בפיו או שרכש אותה באיחור והוא עדיין בשלבי השתלטות עליה, הוא יגיע יותר להתפרצויות זעם, בשל חוסר היכולת לבטא את עצמו דרך השפה.

3. קושי בוויסות רגשי. ויסות רגשי הוא היכולת לקבל את מה שאנו מרגישים בסיטואציה מסוימת, לעבד את הרגש ובכך למעשה לשלוט בעצמנו, מבלי להתפרק או להתפרץ. ילדים שיש להם קושי בוויסות חושי או קשיי קשב וריכוז מתקשים מאד בוויסות רגשי, ומגיעים להתקפי זעם לעיתים קרובות יותר.

4. יש ילדים, שדפוסי החשיבה שלהם נוקשים. הם תופסים את מה שמתרחש כפשוטו, במונחים של שחור ולבן, ומתקשים לראות את גווני האפור שקיימים במצבים בחיים, הם נוטים להתמקד בפרטים ומתקשים לראות את התמונה הרחבה, מתקשים מאוד מול שינויים, מעברים ומצבים חדשים ומשתנים, הם מעדיפים את השגרה שלהם ואת המסגרות ששומרות עליה. התחושה הכללית היא שהם "לא זורמים". ילדים כאלו יגיעו מהר יותר להתפרצויות זעם ולעיתים תכופות יותר.

5. חוסר עקביות של ההורים. כאשר ההורים מגיבים בצורה בלתי עקבית להתנהגויות של הילד, לפעמים נכנעים כאשר הילד מתווכח איתם או מתפרץ ולפעמים מפעילים ענישה, הם מעבירים מסר של "בגלל שאני לא יודע מה תהיה תגובתם הפעם כדאי לי להתפרץ ולראות אם אצליח בזה", והדבר מעלה את שכיחות התפרצויות הזעם של הילד.

6. הורים המתפרצים בהתפרצויות כעס נותנים לילדיהם דוגמה של הנהגות לגיטימית בזמן תסכול, רוגז או חוסר אונים, והילדים עלולים לרכוש דפוסי התנהגות אלו ולסגל אותם לעצמם.