"השתחררתי מצה"ל ויום למחרת עליתי על מטוס לאנגליה כי חשבתי שאני צריך להתאוורר. חודש לפני השחרור קלטתי שאני עצבני ולא ישן טוב. הגעתי אל הדודים באנגליה ושמתי לב שבכל פעם לפני שנכנסתי למיטה הצצתי מתחתיה לראות שלא מסתתר שם מחבל, למרות שידעתי שלא. הסתובבתי ברחובות לונדון וחיפשתי צלפים על הגגות כשנכנסתי לרחוב כלשהו בדקתי אם יש בו פחים מחשש שמא הם ממולכדים. הבנתי שמשהו לא תקין, אבל מבחינתי זה לא היה קשור לצבא", מספר סם גודריץ'. הוא התגייס לצנחנים ושירת בתפקיד קרבי, כשחלק משירותו היה הקשר של מפקד החטיבה דאז והרמטכ"ל כיום, רא"ל אביב כוכבי, וגם כקשר המח"ט שהחליפו, יוסי בכר. כיום, בגיל 36, הוא וחבריו לעמותת Soul Talk מסייעים למאות ואלפי חיילים משוחררים בגילאים שונים בעיבוד חוויות לחימה.
"מה שעברתי בצבא לא נחשב בעיניי כמטורף, כי תמיד מכירים מישהו עם סיפורי קרב איומים יותר והתחושה הפנימית שלי הייתה שאני סתם מקצין", אומר גודריץ', "חשוב שידעו שלא משנה עוצמת האירוע, אלא מה ההרגשה בעקבותיו. אם מישהו היה מכוון אותי בעבר אולי הייתי מטפל בעצמי עוד קודם". כיום גודריץ' וחבריו לעמותה הם אלה שמכוונים ומסייעים לאחרים.
לפני כשנתיים הקים גודריץ' את העמותה יחד עם אביו ואמו וחבריו איתי דרור ויובל זילבר. Soul Talk חושפת את אלה ששירתו בתפקידי לחימה לכל הגופים שמציעים חוויות עיבוד או טיפול למי שנכח באירוע לחימה. "המטרה היא יצירת מודעות ומתן לגיטימציה לעיבוד חווית לחימה", מספר גודריץ'. "המושג 'עיבוד חוויות לחימה' מנגיש את הטיפול עבור החבר'ה שמשתחררים ונרתעים ממילים כמו 'טיפול' ו'פסיכולוג'. המושג הזה יותר נגיש ונעים להם. יש משוחררים שאינם סימפטומים, אבל הם סוחבים מועקות והמושג פותח גם להם פתח. החזון הוא שהמושג יהיה שגור בחברה הישראלית. בדיוק כמו דלקת ביד שאם לא מטפלים בה היא יוצרת זיהום, כך טראומה שלא מעובדת ומטופלת תהפוך לפוסט טראומה".
"היה שילוב של כמה דברים וקשה לשים את האצבע על אירוע מסוים", מספר גורדיץ' על מה שהוביל לפוסט טראומה, "בדרך כלל חושבים שאם יש פוסט טראומה זה בגלל אירוע לחימה מטורף אחד שבו כמעט נהרגת ורק אז אולי יש הצדקה לטיפול, אבל חשוב להבין שפוסט טראומה יכולה להיגרם מאוסף של אירועים קטנים יותר וגם משחיקה - שילוב של עייפות וסטרס לאורך זמן. מספיק שגולנצ'יק היה בעזה שלושה שבועות ופחד על חייו ולא ישן טוב בתוקפה זו והיא חזרה על עצמה שוב ושוב כדי לגרום לטראומה. גורם נוסף לפוסט-טראומה הוא מה שהאמריקאים מכנים 'פגיעה מצפונית' ויש לזה קשת רחבה של סיבות - חובש שלא הצליח לטפל במישהו, מפקד שאיבד חייל או חיכוך במחסום עם אוכלוסייה אזרחית. אני יכול להצביע על אירועים באינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן שיכולים לגרום לתופעות האלה. היו אירועים שבהם הייתי בסכנת חיים ואירועים וכמובן שחיקה אינסופית, שממנה יכולות לסבול גם חמ"ליסטיות או תצפיתניות".
בעשר השנים לאחר שחרורו חי גודריץ' חיים צנועים ומבודדים. הוא עבד בחוות גמלים ליד אילת שבה עבד תמורת מגורים ומזון, ולאחר שעבד לגור בדירה שכורה ומצא עבודה הוא שקע לדיכאון. הבעיות מהן סבל הפכו לחלק משגרת חייו. חבר שאביו הלום קרב פקח את עיניו למצבו. בגיל 31 הוא הבין שעליו לשנות את חייו.
"קראתי על סימפטומים באינטרנט כדי לוודא שאני לא סתם מגזים ואחרי שהיו לי מספיק אסמכתאות והבנה שזה לא נורמלי לחשוב על הצבא כל יום וכמה פעמים ביום, פתאום קלטתי שכנראה יש בעיה", אומר גודריץ'.
"ההחלטה להקים את העמותה הגיעה באמצע הטיפול, כשנסעתי להודו להתחבר ליוגה", הוא נזכר, "שם פגשתי ישראלים ששאלו מה אני עושה ועניתי באותו זמן שאני מתמקד בטיפול בעצמי. מישהו אחד התחיל לספר איך מבצע חומת מגן הפך אותו לעצבני וגרם לו לישון רע, בחור אחר סיפר על מלחמת לבנון השנייה ואני התחלתי לחבר אנשים לעמותות כמו 'נט"ל' או 'שביל המחר' שעזרו לי. אחרי חמש-שיש שיחות כאלה נפל לי האסימון - חשוב שיהיה מרכז מידע בהודו שירכז את מה שאני עושה כרגע ומפנה חבר'ה צעירים לטיפול. גייסתי חברים לעניין בהודו והבנו שהמרכז בהודו הוא הדרך ולא המטרה, המטרה היא, כאמור, יצירת מודעות חברתית ומתן ולגיטימציה לעיבוד חווית לחימה".
לאתר עמותת Soul Talk