בלז פסקל, מתמטיקאי, פיזיקאי ופילוסוף צרפתי מהמאה ה-17, האמין שיש דרך לגרום לכל אדם לשנות את דעתו - לא משנה עד כמה הוא דבק בה. הטריק העתיק הזה עשוי להיות שימושי גם בימינו. בספר Pensees הוא הסביר כיצד זה עובד: "כשאנחנו רוצים לתקן אדם ולהעמיד אותו על טעותו, אנחנו צריכים להניח את עצמנו במקומו, להביט דרך עיניו על העניין הנדון. מבחינתו הוא צודק ועלינו לומר לו שהוא צודק בנקודת המבט הספציפית שלו, אבל אז לחשוף בפניו את מה שהוא לא רואה, את מה שהוא טועה בו. הוא יהיה מרוצה לשמוע שהוא צודק - ושהוא פשוט לא ראה את התמונה הגדולה, את יתר נקודות המבט בנושא הנידון".
הוא הוסיף: "אף אחד לא אוהב להיות זה שטועה, וזה נובע מהעובדה שבני אדם לא יכולים לראות את כל נקודות המבט האפשריות. מנקודת המבט בה הוא בוחר לראות את הדברים - הוא צודק. הוא לא יכול לטעות בנקודת המבט שלו כי החושים שלנו בדרך כלל צודקים. אנשים בדרך כלל משתכנעים ביתר קלות מסיבות שהם גילו בעצמם מאשר סיבות וטיעונים שמגיעים ממחשבותיהם של אחרים".
במילים אחרות, אם מישהו אינו מסכים אתכם - קודם כל עליכם להצביע על הנקודות בהן הוא צודק ואז לתת להם לגלות ולהסיק את הטיעון הנגדי בכוחות עצמם. פסקל מסביר ששכנוע מתבסס לא פעם על אמפתיה: "אנחנו צריכים לשים עת עצמנו במקומם. כדי להכניע את הצד השני, עליכם להראות לו שאתם מבינים אותו ופתוחים למשא ומתן".
ארתור מרקמאן, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת טקסס שבאוסטין, הסביר ל-Bloomsmag שעל אף מאות השנים שחלפו, השיטה הזאת עדיין עובדת: "הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות כדי לאפשר למישהו לשנות את דעתו הוא להוריד את המגננות שלו ולמנוע ממנו לדבוק ולהתעקש בעמדתו. אם אספר לך על כל הדברים שאתה טועה בהם, לא תרצה להקשיב לי. אם אפתח את דבריי ב"מעניין. העלת כמה נקודות מאוד חשובות פה. אני חושב שאלו נושאים חשובים", אני מאפשר לצד השני לשתף איתי פעולה ותוך כדי דיון להציג בפניו דעות אחרות. השיטה הזאת תאפשר לכם לתת מקום גם לדעה שלכם אודות העמדה שלו בדרך שתאפשר שיחה ודיון".