מדוע החולים במחלה הנפוצה הזו מפחדים מאינטימיות?

בכל מערכת יחסים חדשה מטופל נאלץ לשתף בהבטים מסוימים של מצבו הבריאותי. כיון שמדובר במחלה שאינה גלויה, עולה השאלה "מתי לשתף?". אם זה מוקדם מדי, בן/בת הזוג החדש/ה ידחו את הקשר כבר מההתחלה, ובמידה ולא משתפים, התגובה יכולה להיות עלבון, תסכול ויצירה של חוסר אמון. ההסתרה של התסמינים ודרכי ההתמודדות עלולה לגרום לצד השני לחוש שיש כאן ריחוק ורצון להימנע מאינטימיות - דבר שאינו בהכרח נכון.

בעיות באינטימיות וביחסי המין אצל חולים במחלות מעי דלקתיות עלולות להיגרם מבעיות בדימוי הגוף, למשל, צלקות לאחר ניתוח. השימוש בסטומה מעורר דאגות לגבי מעבר צואה או ריחות צואה במהלך פעילות מינית. המתח הנוצר עלול לפגוע ביכולת להתגרות מינית. הבט נוסף הפוגע בתפקוד המיני קשור לפיסטולות סביב פי הטבעת ואיברי המין ולכאב הנגרם בעת קיום היחסים. התפקוד המיני והמוטיבציה לקיים יחסי מין עלולים להיות מושפעים לרעה מתופעות המלוות את המחלה כגון, כאבי בטן, עייפות, חוסר אנרגיה, שלשולים ופחד מאי שליטה בצואה.

אחת הסיבות הנוספות לבעיות בתפקוד מיני הינן תרופות. סטרואידים יכולים להשפיע על הדחף המיני והתפקוד בזמן קיום יחסי מין. לכן, מרבית המטופלים משתדלים לקחת את הסטרואידים בתקופות זמן קצרות או לחלופין, מנה נמוכה ככל האפשר.

מחקרים רבים מעידים על כך שהתפקוד המיני של בן זוג אחד משפיע על התפקוד המיני של השני/ה. בני הזוג של המטופלים מגיבים לחוסר החשק ולבעיות בתפקוד המיני של בן/בת הזוג והם מגיבים בעצמם בירידה בחשק ובתפקוד המיני. הם עלולים גם או לחשש מפני גרימת אי-נוחות או כאב במהלך קיום היחסים. כל אלה עלולים להתבטא בירידה בחשק המיני, בקושי בעוררות (בעיות זקפה, יובש וכאב בנרתיק) וקושי להגיע לאורגזמה. הניתוחים וההתעסקות הרבה באזורים הקרובים לאברי המין גורמים לעיתים קרובות לרגישות יתר ברקמות ברצפת האגן, לכאב באברי המין, להפחתה בתחושת הגירוי ואף לקשיים בתנוחות מסויימות.

1. שיתוף: מומלץ לשתף בקשיים, בחששות ובבעיות. עליכם למצוא את האדם המתאים לכך, בן/בת הזוג או איש מקצוע שסומכים עליה/ו. שיתוף בן/בת הזוג במה שעובר עליכם, יאפשר הבנה של הקשיים והכלה של החששות וכך בן/בת הזוג לא יפרש את התנהגותכם כפעולה של חוסר עניין. תקשורת פתוחה תקטין מריבות זוגיות ותגביר את ההבנה שיש צורך להמתין ולקיים יחסי מין במועד אחר.

2. סטומה: במידה והסטומה גורמת לכם להרגיש בלתי מושכים- ניתן לכסות אותה בבד צבעוני נאה, ללבוש חולצה ארוכה או להשתמש בתחתונים שתוכננו במיוחד לכסות אותה.

3. הכנה ליחסי מין: תכנון נכון של מועד קיום יחסי המין (כשלא עייפים), אכילה מתאימה וריקון של הסטומה לפני יחסי מין, יסיעו למטופלים ובני זוגם להרגיש טוב.

4. טיפול בבעיות מיניות: בתפקוד לקוי של זקפה ניתן לטפל במגוון תרופות שכל רופא/ה יכול לרשום. חומרי סיכה (על בסיס מים, או שומן מהצומח) יתרמו ללחות בנרתיק, למניעת חיכוך כואב וליצירת תנאים ליחסי מין נוחים יותר.

5. פניה למרפאה סקסולוגית: בישראל קיימות מרפאות ציבוריות המציעות טיפול רב-תחומי בבעיות מיניות של אנשים המתמודדים עם מחלות שונות. תוכלו להתקשר לבית החולים הקרוב לאזור מגוריכם ולקבוע תור.

זכרו, פעילות אינטימית ומיניות תורמת לתחושת הרווחה הנפשית והפיזית, לשיפור הקשר הזוגי ולאיכות החיים של מטופלים ובני זוגם. החמרה בתפקוד המיני, כמו גם כאבים ביחסי מין דורשים התערבות רפואית. לכן, פנו לרופא/ה המטפל/ה לשנות את תכנית הטיפול ולאפשר איכות חיים טובה יותר, ואיכות חיים אינטימית ומינית מספקת.

גילה ברונר היא סקסולוגית מוסמכת בכירה, בשרות הסקסולוגי בביה"ח שיבא ובמרכז הרפואי דניאלי גבעתיים

ממומן על ידי חברת ניאופרם כתרומה בלתי תלויה