הופיעו לך ורידים בולטים ברגליים? הסכנה הגדולה והדרך לטפל בבעיה

לצד מערכת העורקים, המובילה את הדם מהלב אל כל חלקי הגוף, מרושת הגוף ברשת גדולה של ורידים לכל אורכו, שתפקידה לנקז את הדם מהרגליים, הידיים ושאר חלקי הגוף, חזרה אל הריאות ואל הלב.

מחלות ורידים נפוצות ומשמעותיות בעיקר ברגליים, ונחלקות לשני סוגים: מחלות חסימתיות (פקקת ורידים); ומחלות הקשורות לתפקוד בלתי תקין של השסתומים (אי ספיקה ורידית). שני סוגי מחלות אלה עלולים להיווצר בכל אחת משתי מערכות הוורידים ברגליים, המערכת העמוקה והמערכת השטחית.

מערכת הוורידים העמוקה: מערכת הוורידים העיקרית ברגליים, העוברת לכל אורך הרגל, עוברת את המפשעה וממשיכה ישירות אל הלב והריאות, אליהם היא מנקזת כ-90 אחוזים מהדם ברגליים. מכיוון שהמערכת העמוקה מגיעה ישירות אל הלב והריאה, כאשר קיימות בעיות במערכת זו, הן עלולות להקרין על שאר הגוף.

מערכת הוורידים השטחית: מערכת ורידים משנית, המנקזת כ-10 אחוזים מהדם ברגליים אל תוך מערכת הוורידים העמוקה.

מחלות הוורידים של המערכת השטחית כרוכות בפגיעה באיכות החיים, הן מבחינה אסתטית והן מבחינה תפקודית. לעומתן, מחלות הוורידים של המערכת העמוקה עלולות להביא לסכנת חיים.

כאמור, ישנם שני סוגים של מחלות ורידים: פקקת ורידים ואי-ספיקה ורידית. שתי המחלות קשורות זו בזו פעמים רבות: במערכת הוורידים העמוקה, אי ספיקה ורידית עלולה להיות תוצאה של פקקת ורידים.

פקקת ורידים של המערכת העמוקה: פקקת ורידים היא מחלה חסימתית, שנוצרת עקב חסימה חלקית או מלאה של הווריד על ידי קריש דם. המיקום השכיח ביותר להיווצרות פקקת ורידים במערכת העמוקה הוא וריד הברך או השוק. אחד הסיכונים הגדולים של מחלה זו הוא תסחיף ריאתי, מצב מסכן חיים: חלק מקריש הדם החוסם את הווריד מתנתק - ונסחף אל הריאות.

פקקת ורידית עשויה להיווצר בעקבות הפרעות במערכת קרישת הדם, סוגים שונים של מחלות ממאירות או מצבי ישיבה ממושכת, כגון: טיסה ארוכה או לאחר ניתוח או שבר. התסמינים הם כאבים חזקים בהליכה וגם במנוחה, קשיי הליכה, נפיחות גדולה מאוד של הרגל, עור מתוח, מבריק ולעיתים אדמדם. האבחנה נעשית באמצעות בדיקת דופלקס אולטרסאונד ורידים.

הטיפול בפקקת ורידים במערכת העמוקה כולל טיפול בתרופות נוגדות קרישה, לצד הקפדה על הליכה מרובה, שימוש בגרב אלסטית למניעת נפיחות ותרופות אנטי-דלקתיות. הטיפול התרופתי לא נועד להמיס את קריש הדם, אלא למנוע התווספות של קרישי דם נוספים, העלולה להחמיר את הפקקת. קריש הדם הראשוני יידבק לדופן הווריד וכך לא יהווה יותר סכנה לתסחיף ריאתי.

תהליך הטיפול בנוגדי הקרישה נמשך כ-6 חדשים (בתנאי שלא נגרם תסחיף ריאתי). בזמן זה מבוצעות בדיקות לבירור סיבת הפקקת. למשל, בדיקת נטיה גנטית לקרישיות יתר (על ידי המטולוג). תוצאות בדיקה זו יקבעו את המשך הטיפול התרופתי על ידי נוגדי קרישה. התוצאה הסופית לאחר פקקת עמוקה עשויה להיות פתיחה מלאה של החסימה, פתיחה חלקית, או חסימה מוחלטת. תוצאה זו נקבעת על ידי מערכת פירוק קרישי הדם שבגופנו (מערכת פיברינוליטית). אם המצב הסופי הוא חסימה מלאה, יתמודד המטופל מכאן ואילך עם רגל נפוחה וכואבת (תסמונת אחר-פקקת); במצבי חסימה חלקית, יופיעו נפיחות וכאבים במאמץ פיזי קשה או לאחר ישיבה ממושכת. אם קריש הדם פורק לחלוטין לא יהיה הבדל בין שתי הרגליים.

אי-ספיקה ורידית של המערכת העמוקה: אי-ספיקה ורידית היא מצב בו השסתומים האחראים לזרימת הדם מהרגל אל הריאות והלב, כלומר מלמטה למעלה, אינם מתפקדים באופן תקין, כך שהדם מתחיל לדלוף מהם כלפי מטה ולהצטבר בוורידים. במערכת העמוקה, אי-ספיקה ורידית נוצרת בעקבות פקקת ורידית, הפוגעת בשסתומים. הצטברות הדם גורמת להרחבה של הוורידים.

במקרים בהם נותרה חסימה חלקית או מלאה, עקב פקקת במערכת העמוקה ו/או נוצרה אי-ספיקה ורידית, יומלץ להקפיד על הליכה מרובה, להימנע מישיבה ממושכת ולהשתמש בגרב אלסטית, כדי שהנפיחות לא תחמיר.

במערכת הוורידים השטחית, המצב הוא הפוך: המחלה הנפוצה יותר היא אי-ספיקה ורידית; ואילו הפקקת הוורידית עלולה להיווצר בעקבותיה.

אי-ספיקה ורידית של המערכת השטחית: כאמור, אי-ספיקה ורידית היא מצב בו שסתומי הוורידים אינם תקינים, הדם דולף למטה (במקום לזרום מעלה ולהתנקז אל המערכת העמוקה) - וכך נוצרת הצטברות של דם, הגורמת ללחץ מקומי גבוה ולהתרחבות של הוורידים. מכיוון שהמערכת הוורידית נמצאת קרוב יותר לפני העור, ניתן ממש לראות ורידים גדולים בולטים, ה"ידועים בציבור" בכינוי דליות ברגליים.

הסיבות הישירות להיווצרות אי-ספיקה ורידית הן תורשתיות. בקרב נשים, גם הריונות מהווים גורם למחלה. אי-ספיקה ורידית אינה כרוכה בסכנת חיים או בסכנה לרגל עצמה, אך עשויה להחמיר עם הזמן ולהוביל לפגיעה באיכות החיים, המתבטאת במספר רב של תסמינים: תחושת חום מקומי ברגל, גירוד, נפיחות, כאבים, רגל כבדה ועייפה. במשך השנים, עלול גוון העור להפוך לחום, בדרך כלל בצד הפנימי של הקרסול והשוק.

התסמינים מחמירים סביב חום (בקיץ, אחרי מקלחת חמה, ג'קוזי או סאונה) הגורם להתרחבות הוורידים, בערב, במיוחד לאחר יום הכרוך בעמידה ממושכת; אצל נשים צעירות התסמינים מחמירים בימים סביב המחזור. השמנת יתר עשויה גם היא לגרום להחמרה של המצב, וגם עיסוק במקצועות הכרוכים בעמידה ממושכת. ברוב המקרים, הליכה ושכיבה מקלות על התסמינים.

סיבוכים של אי-ספיקה ורידית עשויים להיות דימומים בוורידונים קטנים, כיבים; וכאמור - פקקת ורידים שטחית.

פקקת ורידים שטחית: פקקת ורידים שטחית, הנקראת גם טרומבופלביטיס, היא מצב שנוצר בעקבות אי-ספיקה ורידית של המערכת השטחית, הכוללת דלקת כימית; וקריש דם החוסם את הווריד.

בסיבוכים של אי-ספיקה ורידית של המערכת השטחית, יש לטפל בהתאם לאופיו של הסיבוך: דימום, כיב או פקקת ורידית. הטיפול השמרני המשותף לכל המקרים כולל הליכה מרובה, הקפדה על הנעה של הרגליים בעמידה ממושכת או בישיבה ממושכת, ושימוש בגרב אלסטית, שתפקידה ללחוץ על הוורידים ולא לאפשר להם להתרחב ולצבור דם.

מעבר לטיפול השמרני, ניתן לטפל באי-ספיקה ורידית במספר רב של דרכים. בסיס הטיפול הוא ביטול של המערכת השטחית, כדי שלא יזרום דם דרך השסתומים שאינם תקינים. הטיפולים נעשים בחיבורים בין המערכת העמוקה לשטחית, בעיקר באזור הברך והמפשעה, בשיטות ותיקות (כגון: ניתוח תלישה) או שיטות חדשניות כגון: שימוש בחום (לייזר, גלי רדיו או קיטור), הזרקה של קצף או דבק או טיפולי סגירה ללא חום.

לא ניתן למנוע באופן מוחלט מחלות ורידים, אך ניתן בהחלט להפחית את הסיכון, על ידי אמצעים מונעים. יש להקפיד על הליכה מרובה ועל הזזה של הרגליים, במצבי עמידה ממושכת או ישיבה ממושכת: בעמידה ממושכת, יש להעביר משקל מרגל לרגל ולעלות מדי פעם לעמידה על קצות האצבעות; בישיבה ממושכת, יש להניע את הרגליים בצורה של סיבוב דוושות.

בטיסה ארוכה, כדאי לקום ולהתסובב ככל האפשר, להפעיל את הרגליים בזמן הישיבה (כמפורט לעיל) ולשתות הרבה מים, מכיוון שהיובש בגבהים עלול לגרום לזרימת דם איטית יותר, הנוטה להוביל ליצירת קרישי דם.

לסיכום: ניתן לחלק את מחלות הוורידים, על פי מערכת הוורידים בה הן נוצרות, העמוקה או השטחית; ועל פי סוג המחלה - פקקת ורידית הנובעת מחסימה על יד קריש דם, או אי-ספיקה ורידית, הנוצרת בשל תפקוד לא תקין של שסתומי הוורידים, המאפשר לדם לדלוף כלפי מטה ולהצטבר בווריד. הגורמים למחלות ורידים הם בעיקר תורשתיים (אצל נשים גם הריונות). הקפדה על הליכה מרובה והזזת הרגליים, במצבי ישיבה או עמידה לאורך זמן, יתרמו להפחתת הסיכון.

פרופ' סמי ניטצקי הוא מומחה למחלות כלי דם ודליות ורידים, מנהל היחידה לכירורגיה של כלי דם היקפיים, סגן מנהל המחלקה לכירורגיה של כלי דם והשתלות בביה"ח רמב"ם.

סייעה בהכנת הכתבה: ענת ניסני, כתבת zap doctors