זו כנראה העבודה הכי מרגשת בעולם

אירועים במעגל החיים מזמנים לנו לא אחת מפגשים עוצמתיים עם צוותים רפואיים בבתי החולים, רובנו כנראה נתקל לא אחת באחיות מיילדות כשנקים את המשפחה שלנו. נשות צוות חדר הלידה בבית החולים ברזילי באשקלון סבורות שמדובר במקצוע המרגש בעולם. "אני מרגישה כל בוקר שאני חלק מהבריאה", אומרת רעות בן זאב, סגנית אחראית חדר לידה בבית החולים ברזילי, "להיות חלק מהקמת משפחות ולהשתתף בחוויות מעצימות של נשים זו המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל".

רעות החליטה להפוך לאחות מיילדת לאחר לידתה הראשונה, שנערכה גם היא בבית החולים ברזילי, שבו היא פוגשת מדי יום נשים רגע לפני שהן הופכות לאימהות כמוה. "במהלך הלידה של הבן הבכור שלי הסתכלתי על המיילדת שלי, היא הייתה מלאך שעזר לי", היא משחזרת, "הרגשתי שאני חייבת להיות חלק בתהליך המדהים הזה".

עד מהרה הפך חדר הלידה לבית עבור רעות. "אני מיילדת כבר עשר שנים בבית החולים ולא מרגישה שאני עובדת, אני ממלאת שליחות. המקצוע בחר בי לתמוך בנשים אחרות". במהלך שגרת יומה פוגשות מיילדות כמוה בין שתיים לשלוש יולדות במשמרת. בשל חשיבות הקשר עם היולדת ותחושת הנוחות שלה משתדלות נשות המחלקה שהאחות שקלטה יולדת תהיה גם זו שתסיים איתה את חווית הלידה.

הקשר המיוחד עם האחיות נרקם הרבה לפני הצירים הראשונים. הוא מתחיל בקורסי הכנה ללידה ובסיורים שעורכות המיילדות עם האימהות לעתיד החל משבוע 24 להריון. "אין תחליף להכנה המוקדמת", מסבירה רעות, "הנשים תמיד שואלות אותי איך ירגישו בלידה ואיך יתגברו על הפחדים ממנה. אני עונה להן שידע הוא כוח וכדאי להן להגיע לסיור מוקדם בחדר הלידה ולהקדיש זמן לקורס הכנה ללידה. אנחנו עונות על כל השאלות ומחזקות אותן בכך שתמיד עליהן להאמין בגוף שלהן. נולדנו כדי ללדת. הגוף ידע בדיוק איך יוכל להתמודד עם הלידה".

"המיילדת נמצאת במחלקה שלנו בקדמת הטיפול במטופלת, המיילדת הינה דמות עצמאית ויש לה השפעה גדולה על הלידה ועל ההתקדמות שלה. היא המתווכת ואשת הקשר של היולדת מול שאר אנשי הצוות. כל לידה שיילדתי הכניסה נופך אחר לשיטות העבודה שלי. כל יולדת מבקשת דגש על ניואנסים קטנים שאת משפרת ולומדת תוך כדי העשייה. יום יום אני שותפה לתהליכים וחיבורים מופלאים".

"לפני כמה שנים, ילדתי יולדת שהכרתי עוד במסגרת מעקב ההיריון שלה", היא נזכרת. "מיד היה בינינו קליק. ההיריון שלה היה מורכב ולאורכו היו לא פעם דילמות האם להשאיר אותו בכלל מכיוון שהיה ברור שהילדה שתיוולד תהיה גמדה. האם הייתה נחושה להמשיך את ההיריון ובסוף, לגמרי במקרה, היא באה ללדת במשמרת שלי. בשבילי זה היה סוג של סגירת מעגל. מאז אני והאם ממש חברות ושומרות על קשר. אני מעודכנת בכל אחד משלבי הגדילה וההתפתחות שלה וזה כל כך עוצמתי ומרגש בשבילי".

השמועות על יכולותיה המקצועיות הטובות של בן זאב עשו להן כנפיים בקרב נשות האזור. "רוב נשות האזור מגיעות ללדת בבית החולים, ואני פוגשת אותן אחר כך ברחבי העיר וזה כיף לשמוע את הפידבקים הטובים שלהם. יש לא מעט נשים שיילדתי ארבע פעמים. כיף לי שנשים נכנסות עם אנרגיות טובות לחדר הלידה ומשקפות את האמונה בי".

"לפני כ-4 שנים יילדתי רבנית (אישה של רב גדול) שהביאה לעולם בן לאחר 4 בנות. לאחר כשבוע ימים הגיע אלי הרב והביא לי מתנה. הוא ביקש ממני לא לפתוח אותה עד שיסיים לספר לי סיפור. וזה הסיפור: לפני שנים רבות בארץ רחוקה אדם פשוט רצה להתחבב על המלך והוא שלח לו יהלום שחור. בתמורה, שלח לו המלך מזוזה. כעס היהודי ואמר: 'אני שולח לך יהלום ואתה מחזיר לי רק מזוזה?' ענה לו המלך: 'אתה שלחתי לי יהלום שחור ועכשיו אני זה שצריך לשמור עליו, אני שלחתי לך מזוזה כדי שהיא תשמור עליך'. המתנה שקיבלתי מהרב הייתה נטלה לנטילת ידיים. הסתכלתי על הרב והוא הקדים לענות לי: את יילדת בידייך את בני שלי ועכשיו אני צריך לשמור עליו. אני מביא לך נטלה שתשמור על הידיים שלך".

האחות הוותיקה מקווה להעביר את רזי המקצוע גם לדור העתיד. "אני יותר מאשמח אם הבת שלי תרצה גם להיות אחות ולזכות במתנה שאני קיבלתי. כל ילדי גאים במקצוע שלי ואפילו זכיתי ליילד את אחותי ועוד כמה מבנות המשפחה. אני חשה כל יום סיפוק אדיר בעבודה ומתעוררת מדי כל בוקר מלאה באנרגיה ורצון לקחת חלק בעוד חוויות מדהימות".