"אני מטפס הרים ומשלים מרתונים - למרות המחלה"

"הדבר הראשון שאני זוכר הוא ששאלתי את הרופא מתי אני יכול לחזור לחיילים שלי, הוא הסתכל עלי ואמר שזה ככל הנראה לא יקרה", כך מתאר יובל תמיר, שאובחן בטרשת נפוצה בזמן שירותו הצבאי כמפקד צוות ביחידה עילית, את רגע האבחון. זה כמובן היה לא פשוט, אך תמיר החליט שהוא לא ייתן למחלה לעצור אותו. הוא אמנם נאלץ להיפרד מהקריירה הצבאית שלו, אבל הוא ובת זוגו - שעזרה לו לעבור את התקופה הזו - החליטו שהם לא מוותרים על החיים.

"אחרי כל ההתקפים, 9 חודשים עם נכויות, החליטו לשים אותי על טיפול תרופתי, והגבתי אליו טוב", הוא מספר, "לא לקח לי הרבה זמן לחפש שוב פעם את הטבע, רציתי לעשות טיול אחרי צבא ולא ראיתי סיבה לשנות את התכנית שלי כי איזה מחלה נפלה עלי במהלך השירות. בטיול עצמו ראיתי פסגה לבנה, וזו הייתה הפסגה הראשונה שטיפסתי עם טרשת נפוצה".

נקודה זו הייתה נקודת מפנה בחייו. "כשעמדתי שם למעלה על הפסגה הייתה לי הרגשה פנימית שאני מסוגלת להכל, וגם האהבה שלי לטיפוס הרים חזרה, כל שנה וחצי-שנתיים אני נמצא בפינה אחרת של הגלובוס, ומטפס על ההר הגבוה ביותר ביבשת".

היום, 13 שנה אחרי, תמיר הוא אבא לשתי ילדות מקסימות ונשוי באושר, הוא סיים תואר שני והקים חברה. הוא עדיין מקפיד על כושר גופני, ואפילו רץ 6 מרתונים. "המחלה הבהירה לי שגם ברגעים קשים חשוב להמשיך לחלום, להמשיך להציב יעדים", הוא אומר, "הכי חשוב זה לחלום בגדול, ואחר כך לתכנן ולהשיג את מה שרצית. לא לוותר".