היילי ביבר שיתפה את הקרייבינג שלה בהריון. מהו? ולמה זה בכלל קורה

בין אם שמעתן את הסיפורים או חוויתם אותם ממקור ראשון, זה ידוע שנשים משתוקקות למזונות ספציפיים, ובמקרים מסוימים, לכאורה אקראיים כשהן בהריון. היילי ביבר, שמצפה לתינוקה הראשון עם בעלה ג'סטין ביבר, שיתפה השבוע בסטוריז באינסטגרם שהתשוקה שלה בהריון היא "סלט ביצים על מלפפון חמוץ עם רוטב חריף" - ואמרה לעוקבים שלה שאסור להם לשפוט.

אם את בהריון ונוטה להרגיש תשוקה בלתי נשלטת למאכלים מסוימים, את נמצאת בחברה טובה. הרבה נשים הרות חוות דחפים דומים, והתופעה אף זכתה לשם משלה: תאווה למאכלים, או "קרייבינג" (Craving) באנגלית.

למה אנחנו משתוקקות? זה כבר משתנה. זה יכול להיות אוכל מתוק, מלוח, חמוץ או חריף, ולעיתים גם שילובים מוזרים ביניהם. המאפיין העיקרי של התופעה הוא הרצון העז שחייבים לספק אותו, וכמה שיותר מהר. אבות לעתיד יידעו גם הם לזהות בקלות את התופעה, לאחר שנתזז אותם מסביב לשעון לספק את הצורך שלנו בגלידה, צ'יפס או פלאפל.

התופעה של תאווה למזונות מסוימים מיקדה אליה בתרבויות מסוימות אמונות תפלות רבות ומוזרות. יש מי שמאמינים כי חשק שלא מומש למאכל כלשהו יביא להופעת כתמי לידה אצל הילד, בצורת המאכל שהאם רצתה ולא אכלה. אחרים מאמינים שהתינוק שייוולד יאהב במיוחד את המזון שהאם חשקה בו כשהיה ברחמה. מדורי הרכילות מרבים לספר על חשקי ההיריון המשונים של נשים מפורסמות, וכמובן רווחת האמונה בכך שנשים הרות אוהבות במיוחד מלפפונים חמוצים.

מחקרים מצאו שנשים חוות תאווה לאוכל בעיקר לפני המחזור החודשי ובמהלך ההיריון. בשנים האחרונות התרבו המחקרים בנושא מאחר שיותר ויותר נשים סובלות מהשמנת יתר בעת ההיריון, תופעה שמסכנת גם אותן וגם את העובר שלהן. ההסברים שהוצעו למקור הדחף לאכול מזון מסוים כוללים שינויים הורמונליים בגוף האישה, חסרים תזונתיים שהמזון שאליו הן משתוקקות יכולים לסגור, וגם גורמים פסיכולוגיים ותרבותיים.

אומנם התאווה למזונות שונים במהלך ההיריון היא תופעה רחבת היקף שקיימת בכל העולם, אך סוג המזון הנחשק והשפעות התופעה משתנים מתרבות לתרבות. התאווה הזאת נפוצה במיוחד בצפון אמריקה, וכצפוי המזון הנפוץ ביותר שאליו הן משתוקקות הוא שוקולד. מחקר משנות ה-90 שבדק מהם סוגי המזון הנחשקים ביותר על 250 נשים הרות צעירות מצא כי הכי נפוצים הם המאכלים המתוקים, מוצרי חלב, מאכלים עתירי פחמימות ומזון מהיר.

תופעה דומה אך מוזרה מאוד שעשויה להתרחש במהלך ההיריון נקראת פיקה (Pica). היא מתארת נשים שמשתוקקות לאכול דברים שאינם מוצרי מזון - קרח, גיר, עמילן ואפילו אדמה. התופעה אינה מוגבלת רק לנשים הרות, אבל נפוצה אצלן הרבה יותר מאשר בשאר הציבור. אחד ההסברים העיקריים שהוצעו לה הוא השפעה תרבותית, אך יש גם מי שמייחסים אותה לגורמים כמו רעב קשה, לחץ נפשי, או מחסור בחומרים כמו ויטמינים ומינרלים.

כשבחנו את תופעת התאווה למזונות מסוימים אצל גברים, מצאו שהדחף הזה מופיע אצל אצלם בעיקר כשהם חשים לחץ. לעומת נשים שחושקות ברובן במתוק, גברים יעדיפו בדרך כלל מזון מלוח.

גם אצל הנשים יש הבדלים. נמצא שהתופעה שכיחה יותר אצל נשים צעירות, ונפוצה פחות ככל שהגיל עולה. בנוסף, רוב הנשים שחוות תאווה למזונות מסוימים מדווחות שהדחפים הללו מופיעים בתחילת ההיריון ונחלשים בשליש האחרון שלו. ההבדלים בין נשים לגברים, בין נשים בגילאים שונים ובין תקופות שונות במהלך ההיריון מחזקים את הסברה שבבסיס התופעה עומד מנגנון פיזיולוגי והורמונלי.

המחצית הראשונה של ההיריון היא תקופה שבה הגוף מכין את עצמו לספק את דרישותיו של העובר הגדל במהירות. לשם כך מופרשים בתקופה הזאת הורמונים שמתחזקים את ההיריון ומשפיעים על חילוף החומרים של האם. בשלב הזה רואים שינויים ניכרים ברמות החלבונים והמינרלים בגוף האישה, ועלייה ניכרת בקצב חילוף החומרים. האם גם אוגרת יותר שומן בתקופת ההיריון - עד השבוע ה-30 נאגרים בגופה יותר משלושה ק"ג שומן שישמש אותה עד אחרי הלידה.

השינויים הגדולים האלה בצרכי הגוף קשורים גם בשינויים הורמונליים. שלושה מההורמונים שמשפיעים על תחושת הרעב והתיאבון שלנו הם לפטין, גרלין ואינסולין. מביניהם נמצא כי גרלין הוא השחקן המרכזי הקשור לתאווה למזון. ההורמון והקולטנים שלו נוכחים בשליה, ורמותיו בדם מגיעות לשיא באמצע ההיריון.

במהלך ההיריון מורגשים גם שינויים חדים בהפרשת הורמוני המין הנקביים אסטרוגן ופרוגסטרון, שיכולים גם הם לגרום לשינויים ברעב ובהעדפות המזון. סערת ההורמונים הזאת עשויה להשפיע גם על תפיסת הטעם, ולכן להוביל להעדפת מאכלים מסוימים ורתיעה מאחרים.

נראה כי הקשר בין הרגלי אכילה, העדפת סוגי מזון מסוימים, מצב הרוח ושלב בהיריון או במחזור החודשי הם מורכבים מאוד. תאווה למזונות מסוימים בהיריון משקפת את המורכבות הזו ומושפעת מכל הגורמים האלה ועוד רבים נוספים. ייתכן שזאת הסיבה לכך שלא נמצא עד כה הסבר פשוט לתופעה, והמחקר בנושא ממשיך להתפתח בחיפוש אחר התשובות לשלל השאלות שנותרו עדיין פתוחות.