פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הפציעה השכיחה שיכולה לגרום למוות מוקדם ב-10 שנים

      שבר במפרק הירך הוא אומנם נחלתם של אנשים בכל הגילאים, אבל כאשר מדובר באדם מבוגר יותר, זה יכול להתחיל מסכת ייסורים ארוכה וקשה שאפילו יכולה לקצר את תוחלת החיים

      מפרק הירך (ShutterStock)
      פציעה שכיחה בגיל מבוגר (צילום: shutterstock)

      שברים בעצמות בגיל מבוגר עלולים לגרור אחריהם טיפולים מרובים ומצבים רפואיים שמסתבכים, אבל על פי מחקר חדש הם גם עלולים לקצר את תוחלת החיים של אנשים בגילאי 50 פלוס.

      המחקר שפורסם בכתב העת Endocrine Society's Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מצא כי מבוגרים שסבלו משברים נמצאו בסיכון גבוה יותר למוות מוקדם, גם שנים אחרי. שברים בירך אומנם ידועים ככאלה שעלולים להגדיל את הסיכון לתמותה בקרב אנשים מבוגרים, אך זהו המחקר הראשון שמזהה כמה זמן הסיכון נמשך לאור שברים שונים כמו שברים של עצם הירך, האגן, עצם הבריח או הרגל התחתונה.

      עוד בנושא:
      ממצב קשה לקל: איך מגדירים את דרגות הפציעה השונות?
      "קנאביס רפואי עוזר לרפא עצמות שבורות"

      קביים (ShutterStock)
      שבר עלול להיות נקודת המוצא של בעיות בריאותיות רחבות יותר (צילום: shutterstock)

      "שבר עלול להיות נקודת המוצא של בעיות בריאותיות רחבות יותר, הנמשכות זמן רב לאחר שהמפרק נרפא, והוא יכול בסופו של דבר לגרום למוות מוקדם יותר", אמרה ד"ר ז'קלין סנטר ממכון גארבן למחקר רפואי בסידני, אוסטרליה. החוקרים מציינים כי הם עקבו אחר הסיכון המוגבר למוות עבור שברים בעצמות שונות ומצאו כי הם משפיעים באופן שונה על סיכויי התמותה. כך למשל הסיכון המוגבר למוות מוקדם יכול להימשך יותר מעשור לאחר שבר בירך, ולרוב השברים האחרים (מלבד שברים דיסטליים או קלים), הסיכון המוגבר הוא כחמש שנים. המחקר כלל מעקב ארצי שנערך בדנמרק בקרב אנשים מעל גיל 50 שחוו לראשונה שברים של בשנת 2001 והיו במעקב עד 10 שנים.

      הממצאים הראו כי בשנה שלאחר שבירת מפרק הירך, גברים היו בסיכון גבוה ב-33 אחוזים למוות, ונשים היו בסיכון גבוה ב-20 אחוזים. במקרה של שברים של עצם הירך או האגן, התמותה עמדה על בין 20 אחוזים ל-25 אחוזים בשנה אחרי. סיכון משמעותי למוות עדיין נצפה 10 שנים לאחר שבר בירך, וכחמש שנים לאחר שברים שאינם בירך.

      "הממצאים שלנו מדגישים עד כמה חשובה ההתערבות המוקדמת", אמרו החוקרים. "אנחנו צריכים להבין את הסיכון לשבירת עצם לפני שהשבר קורה ולטפל בהתאם. ההתערבות לאחר השבר הראשון היא קריטית".