טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית של מערכת העצבים המרכזית. בדומה למחלות אוטואימוניות אחרות, מערכת החיסון מייצרת נוגדנים נגד חלבונים עצמיים. במקרה של טרשת נפוצה תגובה חיסונית זו מכוונת נגד המיאלין שהיא "המעטפת" של הניורונים תאי העצב בגופנו). כתוצאה מזה נגרמת הפרעה בהולכה החשמלית במסלולים שונים של המוח ושל חוט השדרה והפרעה תפקודית שמתבטאת בסימפטומים שונים של המחלה, כמו למשל חולשה של יד או רגל, נימול או חוסר תחושה, בעיות בראייה, קושי בהליכה והפרעות בסוגרים.
המחלה מתחילה בדרך כלל בגילאים צעירים (בין גיל 18 ל-40) וכמו כל המחלות האוטואימוניות שכיחה יותר אצל נשים מאשר גברים. בארץ מאובחנים כ- 5,000 חולים עם טרשת ובעולם המערבי כולו יש כמיליון מטופלים.
הסימפטומים של המחלה יכולים להתבטא בהתקפים ואז מדובר במחלה מהסוג של מחלה התקפית או Relapsing remitting או עם התקדמות איטית ללא התקפים (מחלה פרוגרסיבית). בזמן התקף יש הופעה יחסית פתאומית של סימניים נוירולוגים שיכולים להיות קלים כמו נימולים בגפיים או קשים יותר כמו שיתוקים או אף עיוורון של עין אחת. הסימנים יכולים להשתפר בהדרגה גם ללא טיפול (החלמה עצמונית-הפוגה של המחלה) או בעזרת טיפול בסטרואידים (שמשפרים את קצב ההחלמה).
מהלך המחלה ועוצמתה שונים מאדם לאדם. יש מטופלים החווים ריבוי התקפים כל שנה ויש כאלה החווים התקף פעם במספר שנים. גם סוג ההתקף שונה בין המטופלים או אפילו אצל אותו מטופל ואין דרך מדוייקת ויעילה לחיזוי מהלך המחלה בעתיד.
במחלה הפרוגרסיבית בדרך כלל אין התקפים אבל אין גם תקופות של הפוגה. כלומר, יש התקדמות מתמדת של הסימפטומים עם הזמן אבל גם קצב ההתקדמות יכול להשתנות בכל מטופל. מטופלים עם מחלה קשה מגיעים לרמת נכות גבוהה בזמן קצר ומטופלים עם מחלה קלה יותר מחמירים באיטיות לאורך שנים.
האבחנה של טרשת מבוססת על הסימנים הקליניים בתוספת בדיקות נוספות כמו הדמיית ה- ,MRI בדיקות עיניים מיוחדות, ניקור מותני ובדיקות דם. בדיקות אלה הן חשובות לא רק לאבחנה אלא גם בהמשך, ככלי למעקב והערכת הפעילות של המחלה.
אומנם טרשת נפוצה נתפסת כמחלה קשה עם תדמית של אנשים המרותקים לכסא גלגלים אבל בשנים האחרונות, תדמית זו השתנתה מקצה לקצה עקב המודעות למחלה, האבחנה המוקדמת והטיפולים היעילים שנכנסו בשנים האחרונות לסל התרופות הנוירולוגיות. טיפולים אלה הצליחו לשנות בצורה משמעותית את המהלך הטבעי של המחלה שהיה ידוע בעשורים הקודמים.
עד לא מזמן הטיפולים בטרשת התמקדו בשיפור הסימפטומים בעזרת טיפול בסטרואידים או הצליחו בעיקר להפחית את קצב ההתקפים של המחלה, אך לאחרונה הושק דור חדש של תרופות שיודעות גם להפחית את שעור ההתקפים וגם למנוע את ההתדרדרות הכרונית. כיום, הטיפולים התרופתיים נחלקים בעיקרם לכימיים וביולוגים.
הטיפולים המניעתיים הראשונים למחלה, הקיימים מזה כ-20 שנה, היו לרב זריקות (מדי כמה ימים), שמנעו בכ-30% את שעור ההתקפים וההתקדמות של המחלה.
תרופות נוספות (הפעם במתן פומי בעיקר) בעשור האחרון הראו יעילות עוד יותר גבוהה, אך עדיין לא פתרו יסודית את בעיית התקדמות המחלה, ולא הראו יעילות במחלה הפרוגרסיבית.
יש גם סיכונים
הבשורה המשמעותית יותר הגיעה השנה עם כניסת טיפולים חדשים ומתקדמים יותר לסל הבריאות, טיפולים שניתן להגדירם כפורצי דרך, שנועדו לדכא ביעילות גדולה את התגובה הדלקתית במוח ובחוט השדרה, למנוע את התדרדרות המחלה ואף לגרום לשיפור תפקודי.
מבין הטיפולים של הדור החדש קיימים טיפולים עם תדירות מתן משתנה, כולל אפשרות של אחת למס' חודשים.
לחדשות הטובות האלה יש גם מחיר מסוים שאותו צריכים לשלם המטופלים: מאחר שמדובר בטיפולים שנועדו לדכא חלקים של מערכת החיסון בגוף, קיים גם יותר סיכון לזיהומים וכו'. כמו כן, גם הסיכון לסרטן כנראה עולה אם כי רק באחוזים זניחים. אגב, סיכונים מסוג זה מוכרים גם ברוב הטיפולים הקיימים של טרשת. למרות זאת, ברוב המקרים החולים יהיו מוכנים לקחת את הסיכון שכרוך בתופעות אלה, מאחר שבפועל התרופות החדשניות האלה עשויות להוריד משמעותית את הסיכון לשיתוקים או התדרדרות אחרת שפוגעת באיכות החיים, ואף לגרום לשיפור תפקודי.
היום כבר מוסכם כי קיימת חשיבות רבה לקבל טיפול יעיל כבר בשלבים המוקדמים של המחלה כדי למנוע את ההתדרדרות התפקודית ולכן תרופות אלו מביאות בשורה חשובה הן לחולים ההתקפיים והן לראשונה לחולים הפרוגרסיביים ולכן כדאי להתייעץ עם הרופא בנושא.
יש להדגיש כי בחירת הטיפול האפשרי הינו להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל.
המידע נכון לתאריך מאי 2018 . למידע נוסף יש לפנות לרופא המטפל. מוגש בחסות חברת רוש פרמצבטיקה(ישראל) בע"מ.