בחלומי אני אבא מבין ומכיל ומזמין. ורזה, אבל רזה נכון. ביד אחת מלטף אותם, לא רך מדי. בשנייה מדגמן אסרטיביות, אבל לא מהסוג המחוספס בהגזמה.
מעיר בבוקר בעדינות, בהדרגתיות וביעילות. שולט בתריסים המצהיבים כאילו הייתי DJ של שמש, מתקתק ארוחת בוקר שהיא גם "הארוחה הכי חשובה של היום" וגם מועמדת לגיטימית להיות פרסומת לבנק. מלביש במלתחה שקורצת לוואלה! אופנה, וואלה! הורות, וואלה! סלבס.
שם אותם בגן ולא שוכח שכל פרידה היא קצת שברון לב וטיפה הזדמנות לשיעור על החיים. כמה שניות מתחבקים, מה לוחשים, איך מסתכלים? מסביב מסתכלים עליי כאילו נבחרתי להעביר חפיפה להורים תלותיים. והולך לעבודה. שמונה-תשע-עשר שעות שבמהלכן אני לא מזכיר אותם במילה. בלי תמונות, בלי ציטוטים. מפריד רשויות, מפריד עולמות, מפריד חוויות. ומתגעגע בשקט, ברור.
אוסף אחר הצהריים בזמן, תמיד בזמן, על גבי סמול טוק שנון עם ההורים האחרים, ומנהל מערך פליידייטס שלא היה מבייש את אקסל שיבוצי משמרות הבלאק פריידי במחסני אמזון.
ונחמד, כמה שאני נחמד לכולם בחלום הזה.
הופך את העיר למגרש משחקים פרטי. כל אחר צהריים. כל. אין גינה קטנה מדי, אין מתקנים צבעוניים מדי, אין המולה אספירינית מדי. עוזר להם לטפס אבל גם תומך בקשיחות מרחוק בלבד. נותן להם ספייס, וסוגר אותו במהירות מההליקופטר. זיקית מחויכת של נדנדות ממש.
מקלח יסודי, וצוחק איתם תוך כדי. משפשף ומנדב פאנצ'ים, שומר שלא יחליקו אבל גמיש מספיק בשביל שעשועי אמבטיה לגיל הרך. הראש נינוח, בכלל לא מתפוצץ, והסבון נוזל, שוטף אותנו כאילו כל בקבוק "מיוחד לתינוקות" עולה כמו שהוא אמור לעלות - ולא 300% יותר מדי.
מלהטט על הכיריים. כל פ-א-ק-י-נ-ג ערב. זה מזין וטעים, מגוון ומקורי, אורגני, טבעוני, צמחוני, חלבוני. אין פחמימות חלילה, אלא אם כן הן בקטע מודע לעצמו. ופירות, בוסתנים שלמים של עסיס מטפטפים לחיינו כל פעם שהחשיכה קצת יורדת. וגם שוקולד לפעמים, אנחנו לא חיות חסרות תשוקה. מריר אבל.
ושוטף כלים, כשהם יושבים על השיש ומסתכלים, לומדים איך נראים חיים ללא מדיח ובלי הרבה כסף. כשאני מסיים, אני שם מגבת קטנה שראתה יותר מדי על הכתף, ומתחבק איתם. 360 מעלות של הורות הוליסטית, מהכיור הביובי ועד הרוך שאחרי.
ורענן, כמה שאני פרש בגוף ובנפש בחלום הזה.
קורא לפני השינה. להם ולעצמי, כמובן, כי אני לא שוכח אותי בתוך האותם. קורא באנגלית ובעברית, שומע פודקאסט באוזן אחת וספוטיפיי בשנייה, ומסתכל איך הם סוגרים את היום עם כל המסכים שבעולם. אצלנו אין טלוויזיה אולי, אבל טכנולוגיה היא לא האויב.
ומטפח זוגיות, כי בלעדיה כולם יודעים ש... ברור.
בחלומי אני אבא בסיטקום PG-13 שהוא קצת שובב וקצת לכולם, ובסוף כל פרק יש לי מונולוג קצר עם מוסר השכל, שתי בדיחות ולחלוחית. מדויק כזה, ועובד על כל אחד קצת אחרת.
זה החלום, אבל החיים נראים קצת אחרת.