לא סתם קשקוש: מה אומר הציור של הילד שלכם?

כהורים אנחנו תמיד חוששים. גם כשהילד חוזר מהגן, או מהכיתה ועונה לשאלה "איך היה?" ב-"היה כיף", או "בסדר", אנחנו לא באמת רגועים. אנחנו חושבים לעצמנו, "זהו? זה כל מה שיש לו לומר לנו?" "למה הוא לא משתף אותי יותר?" "האם הוא סתם אומר שבסדר כי זה מה שאנחנו רוצים לשמוע". הנה טיפ שיש לי לתת להורים: לפעמים במקום לשאול ולהסתפק בתשובת לקוניות, אפשר פשוט לתת להם לצייר.

קריאת הציורים והיצירות של הילדים שלנו בכל שלב בגדילה היא כלי נהדר להבנת נפש הילד. בשונה מהאדם הבוגר, ילד לעתים יתקשה לבטא את חוויותיו במילים ולעתים גם לא ירצה. אבל מהרגע שהילדים גדולים מספיק להחזיק טוש או צבעי פנדה ויכולים לצייר על דף, אנחנו יכולים לתקשר איתם דרך היצירה ולהבין מה הם מרגישים וחושבים. ככל שהילדים גדלים, הציורים שלהם נותנים לנו יותר ויותר מידע, מבלי שנצטרך "לחלוב" אותו.

עוד בנושא:
ההורים שמצאו מה לעשות עם הציורים של הילדים שלהם
הורות זה כיף: אלה ציורי הילדים הכי מדאיגים שראינו

הציור הוא אפשרות להתבטא באופן חופשי, כך שהבחירות שהילד מבצע בציור מושפעת ישירות ממצבו הפיזי, המנטלי והרגשי. מה שנראה לנו מקרי או אקראי, הוא לעתים רחוקות כזה - כשילדים מציירים או מקשקשים, הם בוחרים בקפידה את הצבעים, טושים, סמלים, דוגמאות, גודל ופוזיציה של הציור על הדף. לכל בחירה כזו יש בדרך כלל משמעות.

חשוב להבין כי לא כל החלפת צבעים היא משמעותית, אבל כאשר הילד מתעקש להשתמש באותו צבע או גוון יש לכך משמעות. לדוגמה, ילדים שיבחרו לצבוע או לצייר בצבעים כהים למשל הם בדרך כלל ילדים יותר דומיננטיים ותובעניים. הנה עוד כמה דוגמאות:

ומה באשר למיקום הדמויות על הדף? ילדים שמציירים בצד השמאלי של הדף נוטים להתבונן אל משהו שהם חוו כבר. ילדים שנוטים לצייר על הצד הימני של העמוד מתבוננים אל העתיד ויותר פתוחים לתקשר את מחשבותיהם. ציור בחלק התחתון של העמוד לעיתים מסמל חוסר בטחון או תחושה של חוסר מסוגלות.

מה אומרים הממדים והגודל? כשמציירים אנשים יש משמעות לגודל ולפרופורציות. האנשים מאחורי דמויות גדולות מאוד נתפשים בעיני הילד ככאלה בעלי אופי דומיננטי, לעומת אנשים מאחורי דמויות ללא ידיים שהילד תופס כבעלי אופי עדין. דמויות בעלות ידיים גדולות בצורה יוצאת דופן נתפסות בעיני הילד כאגרסיביות. חשוב להבין שלא בהכרח יש "אדם אמיתי" מאחורי הדמויות.

כשהילד מצייר את בני המשפחה, נסו למצוא מאפיינים משותפים לדמויות. זה יכול להיות שימוש באותו הצבע, כובע, חולצה, אותם עיניים או חיוך. הדבר מסמל את הקרבה בין הדמויות.

זכרו, אלה תצפיות כלליות על יצירות של הילדים והן לא בהכרח מייצגות את הילד שלכם. הדרך הטובה ביותר לנתח ציור של הילד היא לשמוע מהילד עצמו את הפירוש לציור - פשוט תשאלו אותם מה הם ציירו ומה הם חושבים על הציור.

אל תתלהבו מכל ציור שהילד מגיש לכם. לפעמים ילדים לא מחפשים מחמאות אלא רוצים רק לדבר על הציור. פשוט תשאלו על הפרטים ביצירה ותדברו עליה. אתם תופתעו לגלות פרטים על הילד שלא הייתם מגלים בדרך אחרת. כדאי לדבר על הפרטים בציור, איך הם עשו אותם ועל מה שאתם רואים בציור. הנה כמה דוגמאות:

"לחצת ממש חזק על הטוש בחלק הזה של הציור ובחלק אחר לא לחצת בכלל"

"וואוו, הקווים כאן ממש גדולים, איך עשית את זה?"

"פה ציירת הרבה נקודות קטנות"

"מה האנשים בציור עושים?"

אם הילד שואל בעצמו, "מה רשמתי כאן?" תשאלו אותו בחזרה: "מה רצית לכתוב?" או "על מה חשבת כשציירת את הציור?"

בכל מקרה, אם הילד לא משתף פעולה, לא רוצה לצייר או לא מעוניין לספר על הציור, אל תלחצו. אולי ביצירה הבאה הוא או היא ירגישו יותר בנוח.

ולסיום סייג חשוב. נכון שלפעמים ניתוח הציור של הילד או הילדה יכול לגלות לנו על מה הילד חושב או איך הוא מרגיש. אבל לא בכל ציור תמצאו משמעות עמוקה, לפעמים ציור הוא רק ציור, חוויה מהנה שמשתקפת בדף. תזכרו שלפעולת הציור בפני עצמה יש משמעות חיובית – היא מסייעת לילדים לפתח עצמאות בתוך גבולות, עוזרת להם להציג את הרעיונות שלהם בצורה ויזואלית וחשוב מכל, מאפשר לילד לנצל את קסם הדמיון שלו.

רבקה פישמן היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת רשת המעונות "התחלה חכמה" של החברה למתנ"סים הארצית.