עד גיל 30 לא עשה גדי כץ שום פעילות גופנית. "הייתי עורך דין שמן ורופס ולא היה לי שום קשר לספורט", הוא מספר. בתום העשור השלישי לחייו החליט לעשות מעשה ולרדת בגדול. הוא התחיל ללכת ואז לרוץ, הקילוגרמים נשרו והוא היה די מרוצה. אבל אז, כמו שקורה לאצנים רבים, הוא נפצע בברך, והרופא שלח אותו לשחות.
איש לא רציני באופן רציני מאוד
"ידעתי לשחות, ובטיולים השנתיים תמיד קפצתי למים, אבל כשנכנסתי לבריכה קרו שני דברים: גיליתי שאני לא יכול לשחות יותר מארבע בריכות חתירה ברצף, וכולם עקפו אותי - כולל הזקנות במסלול האטי". כץ החליט שמשהו צריך להשתפר. הוא ביקש טיפים מהמציל, התייעץ עם חברים מסביב, ובסופו של דבר פנה אל האינטרנט ומצא שם את הקונספט של Total Immersion - שיטה שפיתח אמריקאי חרוץ בשם טרי לוכלין (שהלך לעולמו לפני חודש) והפכה לבית הספר הגדול בעולם עם מיליוני שחיינים מידי שנה. הוא ניסה ללמד את עצמו את עקרונות השיטה, אבל גם כעבור שנתיים זה עדיין לא היה בדיוק זה. "חטפתי קריזה והטסתי את עצמי לארצות הברית ל?48 שעות, ושם פגשתי את לוכלין. הוא שאל אותי: 'למה שלא תביא את TI לישראל?', והשאר היסטוריה".
בשנת 2006 קיבל התלמיד הראשון את השיעור הראשון מכץ. "ומאז קרו כל מיני דברים שהדרך היחידה להגדיר אותם היא 'קסם'", הוא מספר, "תוך שנתיים הפכנו לבית הספר לשחייה הכי גדול בישראל. התחלנו בסניף אחד וכיום יש לנו 60 מדריכים שמלמדים ב?40 לוקיישנים. יש צמא גדול מאוד לאורח חיים בריא וזה הזרם התת קרקעי הכי חזק שאני מכיר. בשנת 2011 עזבתי את עבודתי ונהייתי איש לא רציני באופן רציני מאוד".
לפרטים נוספים על לימוד השחייה בשיטת ה-TI ולבירור חוגים וקורסים בסמוך למקום מגוריכם >>
כמו כץ, כמעט כל אדם שגדל לחופי הים התיכון יודע לשחות. אבל לשחות חתירה לאורך זמן? זה כבר סיפור אחר. כץ מסביר זאת כך: כמעט כולנו בוגרי לימוד השחייה המסורתי, שהומצא לפני יותר ממאה שנה על ידי ארגון הצלב האדום. "ישבו שם וניסו למצוא פתרון למקרים רבים של טביעה. השיטה שפותחה שם אכן הפחיתה משמעותית את שיעור מקרי הטביעה, אבל היא לא מיועדת לשחייה למרחקים ארוכים ולאורך זמן אלא להישרדות בלבד". כדי לחזק את הגב, כדי לרזות, כדי לפתח מסת שריר, צריך שיטה אחרת, ופה בדיוק נכנסה לתמונה החכמה של לוכלין.
הסוד לשחיית חתירה ללא מאמץ - להרים ת'רגליים
"70 אחוז מהסיפור זה להרים את הרגליים למעלה. גם מי שיודע לשחות בדרך כלל לא מציף אותן ומתעייף אחרי ארבע בריכות כי הוא נאלץ לסחוב מסה אדירה בזמן שהוא דוחף מים. מלבד הרמת הרגליים, הטריק הגדול הוא פירוק התנועה לחלקים קטנים, שליטה בכל חלק בנפרד והרכבה איטית ומבוקרת של חלקי התנועה לשלם הרמוני. שחייה היא ספורט טכני לחלוטין והיא דורשת מיומנות - ממש כמו נהיגה או נגינה על גיטרה - וזה ממש לא קשור לגיל השחיין או למשקלו.
"לוכלין אמר ש?95 אחוז נכון זה 100 אחוז לא נכון. חייבים טכניקה מדויקת, אחרת הדופק עולה ומתעייפים. לכן אנחנו מלמדים בדופק נמוך, מתחילים בתרגילים הכי פשוטים ומתקדמים הלאה. לוכלין לקח משהו מאוד מורכב והפך אותו למשהו מאוד פשוט. לא לחינם הוא ייסד את בית הספר לשחייה הגדול ביותר בעולם".
כל אחד יוצא שחיין - בהתחייבות
עד שהגיעה TI לישראל, מספר כץ, היה המודל העסקי של מורי השחייה בארץ ברור: אף אחד לא הסכים להתחייב למספר שיעורים ולהצלחת התהליך - ייקח כמה שייקח. שני דברים היו בטוחים - התשלום מתקבל והמפגש מתרחש בבריכה. מלבד זאת לא הייתה שום מחויבות. "במרבית המקרים המורים עצמם לא ידעו לשחות לאורך זמן", מספר כץ, "ולכן לימוד חתירה היה כמו טיסה לשום מקום".
אחד הדברים שמייחדים את השיטה בגרסתה הישראלית הוא מסגרת הקורס. מחוץ לישראל, ובעיקר בארצות הברית, מדובר בהרבה מאוד כלים של "עשה זאת בעצמך" ובסדנאות חד פעמיות של סופי שבוע. הישראלי זקוק למסגרת זמן, להנחיה, להשגחה ולהתחייבות שהתהליך יסתיים בהצלחה, ולכן פה בארץ לומדים TI בקורס של עשרה מפגשים, בקבוצות של עד שישה משתתפים - מוצר מלא שבסופו כולם כולם יוצאים שחיינים. "זה לא מתאים למתי מעט אלא ממש לכל אחד, ואין אחד שלא מצליח בזה", מסביר כץ, ומוסיף: "אין אצלנו 'אולי' או 'בדרך כלל'. אנחנו מתחייבים שכל אחד יצא מהקורס כשהוא יודע לשחות חתירה למרחק".
"חשוב להבין שהסיפור שלי לא מיוחד או יוצא דופן אלא מייצג", מסכם כץ. "70 אחוז מהתלמידים שלנו לא ידעו לשחות חתירה לפני הקורס או כמוני, שחו והתעייפו. החיים שלהם, כמו שלי, השתנו מקצה לקצה בעקבות הקורס. הייתי פקיד אפרפר ומצאתי את עצמי צולח את הלמאנש ועושה משחים של עשרות קילומטרים. זה שינה לי את החיים, ליטרלי. המצאתי את עצמי מחדש".
לפרטים נוספים על השחייה בשיטת ה-TI ולבירור חוגים וקורסים בסמוך למקום מגוריכם >>