פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זו הסיבה שממש לא כדאי לכם לעצור פיהוק באמצע

      בסיטואציות משמימות במיוחד, כנראה גם אתם תילחמו בדחף לפהק כדי לא לפגוע באדם שמולכם. כעת חוקרים שלמדו את המנגנון הזה מזהירים שזה עלולה רק להחמיר את המצב. ואיך כל זה קשור לטיפול באפילפסיה?

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      עדיף לא לשמור בפנים (צילום: Shutterstock)

      חלק מכם ודאי חוו יותר מפעם אחת את התחושה המשונה הזאת – מישהו לידכם מפהק ופתאום אתם נתקפים בדחף בלתי נשלט לעשות זאת בעצמכם. מתברר שהתופעה הזאת מתרחשת על פי ההערכות בקרב בין 60 ל-70 אחוזים מהאוכלוסייה, ולמרות שהנושא נחקר רבות, הסיבה טרם הובנה במלואה. כדי להכיר בצורה מעמיקה יותר את המנגנון שגורם לנו "להידבק" בפיהוק, ערכו מומחים מאוניברסיטת נוטינגהם שבבריטניה מחקר שכלל סריקות מוח, ומצאו שככל שנתאמץ להשאיר את הפיהוק בפנים – רק נגביר את הדחף לפהק.

      עוד בנושא:
      השיטה המוזרה שתבדוק אם מי שעומד מולכם הוא פסיכופת
      אימון למוח: 7 פעולות שגרתיות שיעשו אתכם חכמים יותר
      אפילפסיה: איך מונעים את ההתקפים ומה עושים כשהם מופיעים?

      מחקרים קודמים מצאו כי פיהוק מדבק עשוי להיות קשור לאמפתיה. חוקר המוח ד"ר רוברט פרובין ציין בספרו Curious Behavior כי מדובר במנגנון עתיק ואוטומטי שבעלי חיים רבים חולקים – בהם שימפנזים, בבונים, זאבים ואפילו דגים. בעבר גילו כי אנשים עם אוטיזם או סכיזופרניה לא חווים את התופעה. בקרב קבוצות אלו ניכרת פעילות מופחתת של נוירוני מראה – תאי עצב בקליפת המוח שמסייעים ללמידה באמצעות חיקוי. לכן, ביקשו החוקרים במחקר הנוכחי לבחון מה קורה לאזור זה במוח במהלך הפיהוק.

      לטובת המחקר גויסו 36 נבדקים שהתבקשו לצפות בקטעי וידאו של אנשים מפהקים. במקביל, בחנו החוקרים את הפעילות המוחית שלהם באמצעות גרייה מגנטית. חצי מהנבדקים הורו להילחם בדחף לפהק כאשר הוא עולה, בעוד אחרים קיבלו אישור לפהק מתי שיחפצו.

      התקף אפילפסיה (ShutterStock)
      גירוי יתר של הנוירונים בקליפת המוח מעצים את ה"פיהוקים המדבקים" (אילוסטרציה: Shutterstock)

      החוקרים גילו כי אלו שהתאמצו שלא לפהק אמנם הצליחו להימנע מפיהוקים גדולים וברורים לאורך הניסוי, אך חוו יותר את הצורך לעשות זאת, וניתן היה לראות על פניהם את המאבק בדחף. הם גם דיווחו על צורך תדיר יותר לפהק בהשוואה לאלו שקיבלו אישור לעשות זאת. אולי כדאי שתזכרו את זה בפעם הבאה שאתם מנסים להסתיר את השיעמום שלכם בהרצאה או בפגישה חשובה.

      בנוסף, גילו החוקרים כי הצורך לפהק לאחר שצופים באדם אחר עושה זאת, היה מושפע באופן ישיר מרמת הגירוי של תאי העצב בקליפת המוח. מוביל המחקר, ד"ר סטפן ג'קסון, מומחה לנוירולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטת נוטינגהם, אמר כי "אצל חלק מאיתנו, הנוירונים בקליפת המוח מגורים יותר בקלות. אנשים אלו יהיו מושפעים יותר מ'פיהוקים מדבקים', בעוד שאחרים יחוו זאת פחות".

      חקר הפיהוק יעזור לחולי אפילפסיה וטורט?

      בניסוי אחר במחקר הזה, גילו החוקרים כי גירוי חשמלי בקליפת המוח עשוי להגביר את הרגישות באזור זה ובכך להפוך אנשים לרגישים יותר לפיהוקים. היכולת הזאת אמנם נראית מיותרת על הנייר, אך עשויה להביא בשורה של ממש לטיפול בבעיות נוירולוגיות שפועלות באופן דומה – כמו אפילפסיה ותסמונת טורט, הגורמת ל"טיקים" בלתי נשלטים. החוקרים מאמינים כי באופן הזה ניתן יהיה בעתיד לשלוט בהתקפי האפילפסיה וב"טיקים", ובכך להקל משמעותית על החולים.

      "למידת פיהוקים מדבקים יכולה לסייע לנו ללמוד על מגנונים במוח שגורמים להופעת ה'טיקים'", הסביר ג'קסון. "אם נוכל להבין איך לבצע שינויים ברגישות של קליפת המוח שישפיעו על מחלות נוירולוגיות, אולי בעתיד נוכל לשנות את המצב ולפתור בעיות אלו".