אמרתי 'לא!' איך מציבים חוקים לילד ומה עושים כשהוא מפר אותם?

הילדים שלנו מבינים שיש בעולם שלהם חוקים וגבולות בשלב הרבה יותר מוקדם משנראה לנו. מהרגע שבו הילד שלנו מתחיל לזחול ומתקרב לשקע החשמל, ואנחנו מרחיקים אותו ואומרים: "אסור" – הם מבינים שיש דברים שמותר, וכאלה שאסור. בהמשך, סביב גיל שנה וחצי, הגוזל נכנס לתקופה מקסימה שנקראת "גיל שנתיים הנורא". בגיל הזה הוא מתחיל להבין שהוא נפרד, עצמאי ויכול. מצד שני, יכולת הוויסות הרגשי שלו עדיין לא מפותחת מספיק, ולכן הוא מביע תסכול רב כאשר הוא נתקל בקושי או התנגדות.

אם כך, גבולות הם חלק מהחיים שלנו מגיל צעיר מאוד, אבל הם לא תמיד ברורים. הרבה הורים שואלים את עצמם איך מצד אחד הם מעודדים אצל הילד תחושת מסוגלות מגיל צעיר, אך מצד שני מציבים בפניו חוקים? ויותר מכך - איך עליהם לנהוג על מנת למזער התנגדויות והתפרצויות זעם?

ראשית, חשוב להבין, להפנים ולשנן את העובדה שהילד לא עושה נגדנו אלא בעדו. אם נבין זאת, נוכל לשלוט בתגובות שלנו ולעודד התנהגות חיובית. מתוך כעס עצבים וצעקות אנחנו עלולים לגרום לכך שהילד יזהה תשומת לב רבה סביב התנהגותו השלילית, ואז ירצה לחזור עליה על מנת לקבל שוב את אותה "מנה יפה" של תשומת לב.

שנית, חשוב מאוד לדבר בשפת ה"כן". למשל – הילד קופץ על המיטה? במקום להגיד לו "אסור לקפוץ על המיטה" אנחנו נגיד לו "אני מבינה שבא לך ממש לקפוץ – אצלנו בבית מותר לקפוץ על מזרן הפעילות בסלון".

חשוב לדעת שילדים זקוקים לחוקים וגבולות כשם שהם זקוקים לחום ואהבה. עם זאת, יש לשים לב שהאווירה המשפחתית שלנו לא נוקשה מדי עם המון חוקים. לפיכך, צריך להעניק חופש בתוך גבולות. חופש בתוך הגבולות בא לידי ביטוי דרך מתן בחירה. כדאי מומלץ וחשוב לתת לילד בחירה, וכמה שיותר. הבחירה עוזרת להם לפתח תחושת עצמאות וממזערת את הסיכוי להתנגדויות ועימותים. בגיל צעיר עדיף לתת בחירה בין שתי אפשרויות כדי לא להעמיס עליהם: מה את רוצה ללבוש - את השמלה הפרחונית או האדומה? מה אתה מעדיף לאכול - חביתה או מרק? איפה אקריא לך סיפור - במיטה או על הספה? וכדומה.

איך בכל זאת אנחנו מגיבים להתנהגות בלתי ראויה? יש בידינו 3 אופציות:
• יצירתיות – היצירתיות בהורות היא כלי נהדר להצבת גבולות בדרך חיובית, למזעור מאבקי כוח, להעברת מסרים, ובעיקרכדי לאמן את הילד שלנו וגם את עצמנו לחשוב מחוץ לקופסה. יצירתיות גורמת לנו להיות פחות צפויים לילדינו, וגם מעבירה להם את המסר שאנחנו רואים אותם וקשובים לצרכים שלהם.

לדוגמה: בכל ערב אותו סיפור, הילדה לא רוצה להיכנס למקלחת, ואז מתחילה סדרת האיומים הצפויה... "אין סיפור לפני שינה" ו"אין טלוויזיה", וכדומה. במקום זה, נסו פתרונות יצירתיים יותר. חשבו איתם ביחד מה יעזור להם להיכנס לאמבטיה. אולי להפוך את האמבטיה ל"עולם המים המופלא של..."? אולי מסיבת קצף? אולי נכניס איזה סיר מהמטבח לאמבטיה ונכין מרק סבון?

• להחליף את העונשים בתוצאה טבעית או הגיונית - אקט הענישה משויך לחינוך המסורתי, של פעם, ונמצא כי אין בו שום תועלת חינוכית לטווח הארוך. כאשר אנחנו צועקים על הילד ושולחים אותו לחדר או מונעים ממנו מסכים קרוב לוודאי שנפתור את העניין נקודתית, אך הם לא ייקחו מזה שום דבר. המטרה שלנו כהורים היא ללמד את הילדים שלנו מבלי לפגוע בכבודם, וענישה לרוב עושה זאת. תוצאה טבעית, מנגד, היא התוצאה שהחיים מזמנים לילד כאשר הוא עושה פעולה כלשהי. מהתוצאה הזו הוא ילמד באופן טבעי לא לחזור על אותה הפעולה. למשל, אם הילד מתעקש ללבוש סוודר ביום חם, אנחנו ההורים יכולים לתת לו להתנסות במשמעות הבחירה שלו, והוא יבין לבד שחם לו ושהוא עשה טעות. התנסות באחריות (על ההחלטות שהוא מקבל) זו מתנה ענקית שנוכל לתת לילדינו.

ומה קורה במקרים שאין תוצאה טבעית מיידית? או שהילד עשה משהו אסור ואנחנו רוצים להענישו? פה נכנסת התוצאה ההגיונית. התוצאה הגיונית אומרת שעל מנת ללמד את הילד לא לחזור על פעולה מפריעה, יש לשקף בפניו תוצאה הגיונית למעשה שלו. לדוגמה, אם הילד זורק אוכל על הרצפה, נוכל להסביר לו שכאשר הוא זורק את האוכל אנחנו מבינים שהוא לא רעב יותר, ולכן נפנה את צלחתו מהשולחן. שימו לב לשני דברים חשובים - שטון הדיבור שלנו תקיף אך לא תוקפני, ושהמפתח הוא עקביות והתמדה.

• תקיפות אדיבה – לא תמיד לכל התנגדות או התנהגות בלתי ראויה יש פתרון יצירתי או הגיוני. במיוחד בגיל צעיר. מה שחשוב הוא שנגיב בעקביות והתמדה מתוך כבוד לסדר ולחוקים בבית, ובעיקר כבוד לילדים שלנו. גם אם יש שימוש בכוח כי אין ברירה, זה יכול לבוא ממקום תקיף ולא תוקפני. לדוגמה, אם הילד מתנגד לצאת מהבית בבוקר, אנחנו נאלץ לקחת אותו על הידיים ולצאת מהבית אחרת נאחר לעבודה. יש הבדל גדול אם השימוש בכוח נעשה ממקום של כעס ותוקפנות או ממקום תקיף המלווה במשפט "חמוד, לא נעים לי אבל אין לי ברירה אלא לקחת אותך על הידיים אחרת אאחר לעבודה".

לסיכום, הורים יקרים, החינוך הוא תהליך, וניסים לא קורים ביום אחד. המשיכו לקרוא ולקבל ידע על מנת שתהיו מודעים יותר, מכילים יותר ומחנכים טובים יותר לילדיכם האהובים.

יעל טוקר היא מדריכת הורים

לעמוד הפייסבוק של יעל טוקר