אף אחד לא ממש אוהב ללכת לרופא. אנחנו בדרך כלל מגיעים לסיטואציה הזאת כשאנחנו ממילא בשפל - אנחנו חולים, חלשים, נראים כמו הצרות שלנו ובעיקר - נואשים. אנחנו זקוקים לחסדיו של הרופא, שיתן אבחנה, מרשם ואישור מחלה. אבל כדי להגיע לזה, אנחנו צריכים קודם כל לשרוד את חדר ההמתנה.
כל מפגש עם מערכת הבריאות הישראלית הוא קודם כל מפגש של אדם עם עצמו, עם הסבלנות שלו, עם היכולת שלו להכיל את נוכחותו של הזולת, גם כשהזולת הזה משתעל בפרצופו, מנסה להדחף לפניו בתור, או משוחח בווליום גבוה מדי בטלפון הנייד שלו למורת רוחם של כל שאר הפציינטים הממתינים בתור.
בניגוד לתורים אחרים, כמו תור בבנק, בסופר או אפילו בביטוח הלאומי - בתור בקופת החולים כולם מסכנים. קל לנו לשכוח את זה כשאנחנו עסוקים כל כך ברחמים עצמיים בגין השפעת הסופנית שתקפה אותנו בדמי ימינו, אבל אם באמת נביט לצדדים נגלה שרוב מי שיושבים לימיננו ולשמאלנו אומללים לפחות כמונו.
ועדיין, תמיד יימצאו מי שיהפכו את הסבל הזה לנורא יותר עבור כולם: אלה שמנהלים שיחות פרטיות מדי בווליום גבוה מדי לאוזני כולם, אלה שמנסים להידחף, אלה של "אני רק שאלה", אלה ש"היו פה מקודם ורק צריכים להראות לרופא איזה מסמך", אלה שמתיישבים בכיסא הצמוד אליך, למרות שכל המושבים פנויים - בשביל כל אלה, וגם בשבילכם, ריכזנו מקבץ חוקים שכל חולה חייב לשנן.