"הזעזוע שלכם לא ימנע את הרצח הבא. משהו חייב להשתנות"

בסרטון: תקציר אירועי היום האלים והקשה הזה

הרצח האכזרי והנורא של טובה קררו הבוקר בחולון הכה את הציבור בהלם ותדהמה. היחידים שלא הופתעו הם עובדי מערכת הבריאות עצמם, אלה שניצבים בחזית, בחדרי המיון והמחלקות, במרפאות ובמכונים. כולנו חווינו בעבר גילויי אלימות מילולית או פיזית ממטופל או מלווה שלא היו מרוצים מזמן ההמתנה או מהטיפול עצמו. ואנחנו היחידים כנראה שיודעים שכל עוד לא יופנו המשאבים הנחוצים לטיפול בבעיה, כלום לא ישתנה.

עוד בנושא:
מטופלי האחות שהוצתה למוות בחולון המומים: "אבידה ענקית"
החשוד בהצתת האחות: "השלכתי בקבוק בוער, אך לא התכוונתי לפגוע"

שר הבריאות יעקב ליצמן אמר הבוקר שהרצח הזה הוא חצייה של כל הקווים האדומים. כנראה שהקו הזה הוא חתיכת ממזר חמקמק, או שיש לו המון גוונים אחרת, אין לי הסבר איך הוא נחצה כבר אין ספור פעמים.

הקו האדום האישי שלי נחצה במשמרת לילה במיון, לפני תשע שנים. הצוות טיפל בשני חולים קשים בחדר ההלם ואני נותרתי באולם המיון עם כ-30 חולים. בעודי מטפל באחד החולים, מלווה של חולה אחרת ביקש שאגש לאמו כדי לתת לה משכך כאבים. עניתי לו שאמו תאלץ להמתין, ושאגש אליה כשאתפנה. אחרי כשלוש דקות הוא ניגש אליי בשנית ומשך אותי לכיוונה מהשרוול. מלווה אחר שהיה עד למתרחש זינק לעברו, ושיחרר אותו ממני ואני נותרתי המום וללא מילים.

כולם מזועזעים, כולם נדהמים, כולם עצובים. אבל כלום לא ישתנה, כי להשבית את מערכת הבריאות לשעתיים זה נחמד, וכששר הבריאות מפרסם הודעת גינוי לתקשורת זה נחמד, ואם כולנו מחליפים את תמונת הפרופיל בפייסבוק זה נחמד. אבל עם נחמד לא מטפלים באלימות, ועד שלא יתייחסו לכל גילוי אלימות כלפי צוות רפואי בכובד ראש - כלום לא ישתנה. ועד שלא יחמירו עם אלימות מילולית קטנה כגדולה - כלום לא ישתנה. ועד שלא יוציאו מהשיח משפטים מקוממים כמו "רק בצעקות/הפיכת שולחן הם מבינים"- כלום לא ישתנה. ועד שלא יוצבו מאבטחים בכל מתקן רפואי - כלום לא ישתנה. וכל עוד ימשיכו לגזור עונשי עבודות שירות על תקיפת אחות - כלום לא ישתנה. וכל עוד לא תוחמר הענישה משמעותית כלפי האלימים - כלום לא ישתנה.

אם כל אותם בכירים שמזדעזעים ומגנים והמומים ולא מעכלים ומחבקים עכשיו את צוותי הרפואה לא ינקטו בשום צעד אמיתי למגר את התופעה הזו, כלום לא ישתנה. ועד שכלום לא ישתנה, אנשי מערכת הבריאות ימשיכו לפקוד את מקומות העבודה, ימשיכו לתת את הטיפול הטוב ביותר בתנאים לא תנאים, ימשיכו להחזיק את מערכת הבריאות הקורסת שלנו ולפעמים יחזרו הביתה אחרי שספגו קללה או מכה ויתאוששו עד הפעם הבאה ולפעמים, לצערי, לא יחזרו בכלל.

הטור הזה מוקדש לטובה קררו, שבחרה במקצוע שכולו טוב וחמלה, ושילמה על כך בחייה.